ההורים שלי לא מפסיקים לריב

שלום לך,
אני מבינה שהדברים לא נראים אופטימיים כרגע, היחסים בין ההורים תמיד משפיעים על הילד! וזה לגיטימי כי זה המצב שנולדנו אליו, אל שתי דמויות עיקריות, אבא ואמא ששניהם כישות אחת בעינינו עם תפקיד מאוחד – להגן עלינו, להיות החזקים והדואגים לכל מחסורינו וצרכינו ואנחנו מאוד מתקשים לתפוס היפרדות של הישות הזו, או חסרונות במערכת המאוחדת שעליה נשענו עד כה.
מכל מקום יקל עלינו להבין שקשר של נישואים בין בני זוג הוא אומנם נהדר, קרוב וחזק אבל הוא גם קצת קשה ליישום… בעצם אם נסתכל על כל סוג של קשר בין שניים, קשר בין אחים, בין הורה לילדו, בין חברות טובות [– בכולם] יש בעיות לפעמים, יש ויכוחים, יש רגעים של כעס, אכזבה, פגיעה או עצבות ואם נשים לב נוכל לראות שכל הקשיים האלה מופעים בתדירות גבוהה יותר ככל שהקשר בין שניים הוא אינטנסיבי. לכן אחים נוטים לריב יותר מאשר חברים כי הקשר שבין שני אחים הוא יותר אינטנסיבי מהקשר שבין שני חברים טובים כי בקשר כזה, כשאנחנו נמצאים רוב הזמן עם השני יש לנו יותר סיבות לריב, כשמבלים זמן רב יחד צצים כל מיני חילוקי דעות ומעצם העובדה שאנחנו יחד, אוכלים יחד, משחקים יחד וכו' אנחנו צריכים להיות מאוד דומים ע"מ להסתדר ולחיות בשלום מוחלט!
אם אחים,שגדלו על אותו חינוך ובאותה הסביבה עם אותם ההרגלים מתקשים להסתדר בניהם ולרוב הם אף גדלים להיות שונים זה מזה, אז קל וחומר שני אנשים שונים לגמרי, שגדלו בסביבות שונות עם שיטת חינוך שונה והרגלים שונים, יתקשו להסתדר בניהם ובמיוחד כשמדובר בקשר של נישואים שהוא האינטנסיבי ביותר, כאן אנחנו חותמים על מעין חוזה בו אנו נשארים בקשר לאורך כל שנות חיינו – תארי לך שהיית צריכה לחתום על חוזה כזה עם החברה הכי טובה שלך, שתחיו יחד לנצח… – מפחיד לא?!
לכן מתייחסים לקשר של בעל ואישה כאל דבר שהוא מעל הטבע, שבכ"ז בני הזוג חיים יחד ומקימים משפחה למרות כל ההבדלים והשוני שבניהם. אבל כעת אולי קצת יותר ברור למה יש בעיות בין בני זוג ובכלל – בקשר. אבל לבעיות יש מן כוח מיוחד בכל הקשור לנישואים – או שהבעיות ישמשו עבורנו כקרש קפיצה וזה ע"י התמודדות איתן והתגברות על הקשיים כך שבעזרתן צמחנו, התקרבנו, התחזקנו וחיזקנו את הקשר שבנינו או שהבעיות יחלישו אותנו, את רוחנו ויפרקו אותנו לאט לאט.
ההורים שלך עברו יחד דרך ארוכה ואחרי [הכל] הם עדיין יחד! משהו ודאי מחזיק אותם, אחרת הם באמת היו מתגרשים.
קורה לפעמים שאחרי שנים רבות של נישואים כבר אין אותו המרץ להשקיע בבן הזוג כבתחילה וזה יכול להיות כתוצאה מהרבה מאוד מים שעברו בנהר (-בעיות) ומחספוס רגשי אחד כלפי השניה, מכל מקום הדרך לצאת מזה היא ע"י התחדשות, להזכיר לעצמנו את מה שקירב בנינו בהתחלה. אינני יודעת מה בדיוק קורה בין הורייך והאמת היא שאף אחד אף פעם לא יכול לדעת מה קורה באמת בין בני הזוג – חוץ מבורא עולם כמובן! אבל אני בוודאות יודעת שעל כל הקשיים ועל כל הבעיות [ניתן] להתגבר [אם רוצים!] כך אני מאמינה שגם הורייך ככל זוג נשוי יכולים להתגבר על הבעיות גם אם נדמה שהכל כבר אבוד וחסר תקווה, גם אם נדמה אפילו שאולי כבר אין אהבה ורק כח ההרגל הוא שקושר, רק צריך לחזור לבסיס, מתחת לכל תחושות האכזבה והבעיות, מתחת לתרעומת, לכעס או לטינה, אי שם עמוק בפנים זה קיים וזה תמיד בפוטנציאל להשפיע, לחזק ולאחד עוד יותר את מה שעדיין לא נפרד.
אני לא אומרת את כל זה ח"ו כדי ליצור אצלך תקוות שוא, אני מאמינה בזה בלב שלם!
אני מציינת את כל הנ"ל כחלק מעצה והיא מחולקת לשני פתרונות, הפתרון האקטיבי והפתרון הפסיבי, שניהם שווי ערך עבורי כי את יודעת טוב יותר ממני באיזה מהם את יכולה / רוצה לבחור ואיזה מהם מתאים לסיטואציה שאת מתמודדת איתה.
הפתרון האקטיבי הוא ליזום פעולות (מדי פעם) בניסיון לקרב בין הורייך, אני לא יודעת מה המצב המדויק בבית ולכן לא יכולה לערוב לכך שזה באמת יצליח. אבל אנסה להעלות כאן כמה רעיונות שיוכלו אולי לקרב קצת בניהם ולהזכיר להם את הטוב שבבן זוגם:
זה יכול להיות לקראת יום הולדת של אבא, להעלות רעיון מיוחד בפני אמא בטון התלהבותי כמו "בואי נעשה… ונפתיע את אבא" או אפילו סתם ללא סיבה מיוחדת כך יכול להיות גם להיפך, ביום האם או יום הולדתה של אמא.

אפשר להזכיר לכל אחד מהם את המיוחד שבשני כמו למשל: "איך רואים שאמא מתאמצת לדאוג לסדר בבית כדי שלנו יהיה נעים יותר". או: "אמא, שמת לב עד כמה אבא משתדל לסייע בבית למרות שהוא חזר עייף היום וזה רק כדי להקל עלייך, איך רואים שאת חשובה לו!"

להחמיא בשמם: "אמא, ראית מה אבא קנה? – נכון שיש לו טעם נהדר?!" או בארוחה משפחתית כגון זו של שבת/שישי בערב "אבא, נכון שהעוף שאמא הכינה השבת יצא לה ממש טעים, כ"כ קל להרגיש שהיא הכינה אותו עם המון אהבה!"

להזכיר כמה הם "טובים" [יחד] ע"י שי נחמד וצנוע כמו בחירת תמונה מאלבום הנישואים והגדלתה או כל שי אחר שיזכיר להם שהם זוג אוהב… אפילו סתם להוציא אותם למסעדה ביום הנישואים או יותר טוב מזה: להכין להם ארוחה זוגית בבית ביום שמיוחד להם ולהשאיר אותם יחד, גם אם בהתחלה הם ישתפו פעולה רק כדי לשמח אותך, "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"…

יש עוד הרבה דוג' שתוכלי למצוא בבית לפרגן להורייך ובעצם [להביא אותם] ליידי פרגון הדדי בסופו של דבר, להחזיר להם את ראיית הטוב שבבן זוגם ולקרב בניהם.
אני לא מספיק יצירתית כדי להעלות כאן את כל האפשרויות אבל בהחלט יש כמה כאלה בכל סיטואציה משפחתית. וזה הפתרון האקטיבי, לנסות לפעול ע"מ לקרב בניהם ולעורר בהם תחושות מוכרות שקצת נשכחו עם הזמן…
הפתרון הפסיבי הוא פשוט לקבל את העובדה שהורים לפעמים חיים בשלום לפעמים לא, חלקם מתגברים וחלקם לא וייעוץ מקצועי אומנם יכול לתרום כה רבות אך ללא רצון הדדי מצידם אין יותר מדי מה לעשות.
כפי שכבר אמרתי אני לא יודעת איזה מהשניים יתאים לך יותר, את מכירה את המצב וייתכן שכדאי לנסות לקרב בניהם כי באמת יש סיכוי שזה יצליח וייתכן ש"חבל על המאמץ" אבל יהיה לך קל יותר אם תזכירי לעצמך מדי פעם שלכל זוג נשוי יש קשיים והבחירה אם להתמודד איתם ולהתגבר עליהם או לא, תלויה בהם ולא בך. חיי נישואים בסה"כ הם דבר נפלא ומרגש, הם הופכים את החיים שלנו להרבה יותר משמעותיים, הם הופכים אותנו מאדם אחד לצמד נהדר ועם הזמן גם לצוות משפחתי, אך כמו על כל דבר טוב, [גם על שלום בית צריך לשמור!]
עצות נוספות שאני יכולה לתת הם לקרוא בתהילים מדי יום אם אפשר בפרק קי"ט את האותיות שמרכיבות את המילים: "שלום בית" –זו סגולה לשלום בית או להתפלל עבור זה בכל דרך שאת מכירה, שנראית לך. אפשר גם לקנות להורים (מתנה ליום נישואים) את הספר "שניים שהם אחד" עם הקדשה מרגשת עבור שניהם ולוודא שהם אכן קוראים בו ע"י שאלה כמו: "נו, איך הספר שקניתי לכם?" או במקומו כל ספר אחר שנראה לך שיסייע בכיבוש המטרה.
כל אלו ישתלבו להם בכל פתרון שתבחרי, אם באקטיבי או בפסיבי, תפילה תמיד מועילה, תמיד יש מי ששומע ועוזר!
אם תהיינה לך שא' נוספות בנושא, אל תהססי לפנות אלינו שוב!
ב ה צ ל ח ה ר ב ה !
אבישג.