היחס בין ערכים לעולם – כמה להתעקש וכמה להתגמש?

שלום!
על אף שהשאלה שלך נשאלת בתמציתיות, היא למעשה מגלמת בתוכה את כל דרך החיים שלנו. את השילוב שלנו כאנשים דתיים בין הקודש לבין החול.
לקח לי קצת זמן לענות על השאלה, כיוון שהיא מצריכה באמת לעצור קצת ולחשוב. אנחנו רגילים לחיות את החיים שלנו, ולזרום איתם, ופתאום שאלה כזו גורמת לנו, או לי לכל הפחות, לעצור ולחשוב על מה יש לנו כאן בעצם.
אז קודם כל, תודה אישית לך 🙂

ועוד הערה קטנה: לא ידוע מה זהות השואל, אז אני משום מה כתבתי את התשובה בהפניה לבן. אבל זה לא באמת עקרוני.

ועכשיו לתשובה..

הרי ברור לך שאין פה נוסחא מנצחת.
אין מרשם כזה שאומר בנקודה כזו תתכופף ובנקודה כזו תעמוד על רגליך האחוריות.
יותר מכך, אני לא כל כך אוהבת את המילה הזו "להתגמש". זה נשמע לא טוב. זה נשמע כאילו אתה מוותר על עצמך ועל עולם הערכים שלך, בשביל דברים שאולי לא מתאימים לדרך החיים שלך.
אני חושבת שתמיד צריך להיות אמיתיים עם עצמינו.
ותמיד צריך להתעקש על הדברים שחשובים לנו.

העניין הוא אחר. העניין הוא האם כל דבר הוא באמת חשוב לנו?
האם הערכים והאידאולוגיות שעליהם אתה מדבר גוזרים עלינו בדידות בתוך העולם שאנחנו חיים?
האם הערכים והאידאולוגיות, שאני מפרשת אותם בעצם לתורה ומצוות גוזרים עלינו להיות מובדלים ולחיות בתוך גטאות?

אני חושבת שלא.
אני חושבת שהתורה שניתנה לנו, היא תורת חיים.
וההלכה שלנו, לא באה כדי לכבול אותנו.
אנחנו צריכים ללמוד לשלב.
ללמוד להכיר את האמת ואת ההלכה באופן מדויק וטוב כדי שנוכל לשלב את עולם החול שקורה שם בחוץ.

מה שיפה בהלכה שלנו, הוא שהיא מתקדמת יחד עם השנים.
העקרונות נשארים זהים, אבל במהלך השנים, התפתחה לנו תרבות שו"ת מאוד רצינית וטובה ואני לא מדברת על כל מיני שות SMS למיניהם, אלא מדברת על ספרות תורנית שמתמודדת עם השאלות של שילוב הקודש והחול.
צריך בכל סיטואציה ללמוד ולהבחין בין העיקר לתפל.
ללמוד ולדעת מתי ההתעקשות שלי היא כי הדברים עקרוניים וחשובים, ובאילו מקרים, ניתן למצוא פתרון כזה שיאפשר לנו גם לחיות את החיים וגם לשמור על הערכים והעקרונות שלנו.

ואני גם חושבת, שהדבר מאוד תלוי בנקודת המבט שלנו.
האם אנחנו מגיעים שליליים או חיוביים
שליליים, במובן שקודם מחליטים שדברים מסוימים הם אסורים או שמגיעים בגישה חיובית, שמחליטים שיש דרך שבה אפשר לגשר
לעניות דעתי, כשאנחנו מגיעים בגישה חיובית, שגורסת וטוענת שהתורה היא תורת חיים וניתנה לנו כדי שנוכל לחיות בה, אז יותר קל למצוא את הגשר.

אבל! וזה אבל חשוב..
צריך לזכור שלפעמים יהיו פעמים גם שבאמת הסיטואציה לא תאפשר לנו "לחיות את החיים". ולפעמים יהיו דברים שיתנגשו ונצטרך לעמוד על עקרונותינו ולהבדיל את עצמינו.
וזה בסדר.
ואתה יודע מה, אני גם חושבת שמי שנעמוד מולו באותם פעמים שנתעקש על הדברים החשובים, נזכה לקבל מהצד השני גם הערכה.
כי אדם שיש לו עקרונות ועומד עליהם, הוא אדם שמכובד על ידי הבריות.

*
בקריאה חוזרת של התשובה אני רואה שכתבתי אותה באופן כללי.
למה? כי לא נשאלה פה שאלה ספציפית.
חשוב לזכור שבכל נקודת צומת של קבלת החלטות, אנחנו צריכים לדון באופן ספציפי.
תמיד תצטרך לשבת עם עצמך ולחשוב האם ניתן למצוא מקום שבו אפשר לשלב את העולם הזה פנימה או שלא.
אני מאמינה שברוב המקרים ניתן לשלב.

ושנזכה כולנו לדעת לעמוד על שלנו (כי זה לא תמיד פשוט)
ולהבחין בין העיקר והתפל.
ושההחלטות שלנו ישאו חן בעיני אלוקים ואדם.

בהצלחה!
סיון.
sivanlax@gmail.com

נ.ב – אם קיימות התלבטויות ספציפיות, אתה מוזמן לפנות במייל באופן אישי ונחשוב ביחד מה כדאי לעשות בכל סיטואציה.