הכיתה שלי מתדרדרת ואני לא יודעת מה לעשות

שלום לך,
בגלל חשיבות הנושא אנו מצרפים לך 2 תשובות שכתבו לך 2 חברים:

1) שלום וברכה!
ראשית אני רוצה לחזק את ידך ולעודד אותך להמשיך ולהתחזק באמונה במידות וביראת שמים.
אני יודע עד כמה קשה לדבוק במה שאת מאמינה ולשחות נגד הזרם כשכל החברה מסביבך לא הולכת בדרך הזו. יותר מזה, עצם העובדה שזה מפריע לך שכל חברותיך מתדרדרות לדברים אסורים ופסולים ואת רוצה לעזור להם לצאת מהמצב הזה מבורכת בפני עצמה. הרבה יותר קל לומר "אני את נפשי הצלתי, מה אכפת לי מהם", אבל זו אינה מידתו של אברהם אבינו שכאשר רצה הקב"ה להפוך את סדום הוא התווכח איתו וניסה להציל את העיר ולוּ בשביל צדיק אחד ויחיד. גם עם תצליחי לקרב רק חברה אחת ולהחזיר אותה לדרך הנכונה תדעי שזו הצלחה כבירה- "כל המקיים נפש אחת בישראל כאילו קיים עולם ומלואו"- Uזה לא נאמר רק על קיום פיזי אלא גם על קיום רוחני, לחזק אדם לשמור תורה ומצוות זו הצלת נפשות ממש!

טוב, אז מה עושים?
לדעתי, אין פתרונות קסם ודרכי קיצור בנושא. הדבר החשוב ביותר , עד כמה שזה נשמע בנאלי, זו דוגמא אישית. לא במטרה להחצין את מעשייך אלא פשוט תהיי את, אין לך מושג עד כמה משפיע ומקרין על הסביבה גם אם את לא חשה בזה כל כך.
דבר שני, כדאי מאד להתחבר לקבוצה היותר חיובית מתוך החברה (או הפחות שלילית…) ותמיד אפשר למצוא חברות שמחפשות את הדרך הנכונה ופשוט נגררות ע"י החברה כי אין להם אלטרנטיבה חיובית.
כתבת שגם האולפנית לא ממש עוזרת בענין. נראה לי שיש מקום לדבר עם המחנכות ולנסות לחפש דרכים לתקן את המצב בין אם זה בסמינריונים או בשיחות אישיות של המחנכת עם הבנות המובילות שמשפיעות על כולן.
העיקר הוא לא לעשות דברים בדרך מתחסדת אלא להיות אמיתית ולא לשדר שאת יותר טובה מהם כי זה רק גורם לאנטי ולאטימת אוזניים.
צריך להבין שהחברות שלך מרגישות ריקנות מסוימת והן מנסות למלא אותה בכל מיני ריגושים זולים וגרויים חיצוניים שרק גורמים לחפש את הריגוש הבא וזה מן מעגל קסמים כזה. ברגע שהם יראו שאפשר לחיות בלי להתפשר בענינים דתיים מחד, ולהנות מהחיים בצורה המותרת והראויה לפי התורה מאידך, בלי שזה פוגם באושר ובשלוה הנפשית, אלא רק מעצימה אותם ונותנת להם עומק רוחני, יכול להיות שתהיה התקדמות מסוימת.

בכל אופן, גם אם המצב נשאר כמו שהוא או אפילו גרוע יותר תזכרי תמיד שעלייך קודם כל לשמור על עצמך לא להגרר לכל הפעילויות הללו וגם זה לא דבר פשוט. כדאי לך לנסות למצוא מסגרות תורניות בהם תוכלי להתמלא ולהתחזק-שיעורים, שיחות, ספרים. ידוע הסיפור של הרב מקוצק על החסיד שבא אליו לשאול איך לתקן את העולם וענה לו שיתחיל עם המדינה שלו. אחרי זמן שב אליו ואמר שאפילו את המדינה לא הצליח לתקן. אמר לו הרב שינסה לתקן את עירו. אחרי שלא עמד גם בזה הטיל עליו לתקן את משפחתו ובסוף אחרי שגם זה היה גדול עליו אמר לו שידאג לתקן את עצמו. העומק של הסיפור הוא שאם יצליח כל אדם לתקן את עצמו בלבד ממילא כל העולם יתעלה ויתוקן. בהצלחה רבה, חזקי ואמצי!
מאיר, חברים מקשיבים

2) שלום רב!
התשובה שלי אלייך תהיה בשתי רמות:
ברמה הראשונה בואי ננסה להבין יותר טוב ויותר לעומק את מצבן של אותן חברות – את מתארת מצב שלצערנו הרב אכן קיים בציבור שלנו בגילאים הללו אבל יש לקחת בחשבון מספר גורמים נוספים: דבר ראשון מדובר בגילאי ההתבגרות. זהו גיל מאוד הפכפך ומלא עליות וירידות (בכל התחומים ולא רק בתחום הרוחני). אני מכיר הרבה מאוד אנשים שבגילאים הללו התנהגו בדיוק כמו שאת מתארת אבל משהתבגרו, עלו בחזרה על דרך המלך – דרך הישר, והיום הם תלמידי חכמים החובשים בהתמדה את ספסלי מיטב הישיבות. יש לקחת נקודה זו בחשבון! יש להבין שהגיל הזה הוא גיל מאוד בעייתי ואין להשליך ממנו, בהכרח, על המשך החיים (בטח שמעת על המושג "מרד נעורים").
נקודה שניה שעלתה בפנייתך היא עניין הבעיות של המוסד בו את לומדת: אני רוצה לומר לך שבחינוך אין שום תעודת ביטוח. כלומר, יכול להיות אדם ששני הוריו הם בני תורה מובהקים, התחנך במיטב מוסדות החינוך בארץ ובכל זאת הוא ימצא את דרכו מחוץ למסלול הדתי. ומן העבר השני יכול להיות אדם שבא מבית שלא מקפידים בו על "קלה כבחמורה" והתחנך במוסד חינוכי מדרגה ג' ובכל זאת הוא יצליח לעלות בכוחות עצמו על דרך הישר. אין מה לעשות. חינוך זה אחד התחומים הכי קשים והכי פחות צפויים שיש. כמו שאמרתי, אין פה שום תעודת ביטוח! אני אומר את כל זה רק כדי שלא תחשבי שאם היו מספיק משאבים כספיים לאולפנית שלך, ואם היו יותר פעולות תורניות, בהכרח המצב היה יותר טוב. לצערנו הרב יש היום עוד כל כך הרבה גורמים שמשפיעים על ההתפתחות הרוחנית (ולמעשה על ההתפתחות בכלל), של בני הנוער, והרבה מאד תלוי בהם עצמם, לא משנה היכן ילמדו.

וכאן אני מגיע לרמה השניה והיא מה את יכולה לעשות בנידון: דבר ראשון יש תמיד לזכור "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו"- כלפי מה הדברים אמורים? אין אף פעם לדעת מה גורם לחברות הללו שלך להגיע למצבים האלה; בהחלט הגיוני בעיניי שהן מוצאות איזשהו פורקן במסיבות הללו. פורקן ממה? תחשבי על חברה שאולי יש לה בעיות עם ההורים בבית, חברה אחרת אולי מוצאת משם מפלט מסוים מהלחץ בלימודים, שלישית סתם רוצה להרגיש ב"חבר'ה". מה שאני מנסה כאן לומר זה שתמיד תזכרי שמבנה האישיות של כל אחד בנוי אחרת, לכל אחד יש בעיות משלו, ולא לחשוב שאם את לא כזו זה אומר שכולם יכולים להיות כמוך. זה שאת חזקה באמונתך ובדרך התורה והמצוות, ולא משנה איזה קשיים ייערמו בדרכך את לא תסטי מהדרך, זה לא אומר שכל אחת יכולה לעמוד בפיתויים ו/או בקשיים, בלי לסטות.
צריך דבר ראשון להבין אותן, לא לשפוט אותן, לא לבקר אותן (מלשון ביקורת) ולא להטיף להן עד כמה הן טועות ופוחזות.
מבחינה מעשית מה שהייתי ממליץ לך זה דבר מאוד פשוט: להוות דוגמה אישית!
כאמור, אין טעם, לדעתי, לנסות לשכנע. במקרה הטוב הן פשוט לא יתייחסו אלייך, ובמקרה הרע הן תיראנה אותך כאחת שמנסה לחנך אותן, והן ממש לא תאהבנה את זה.
כפי שרמזתי מקודם, אני מתאר לעצמי שהמצב הוא שיש גרעין קטן של "מלכות הכיתה" שנוהגות כך, והשאר (הקבוצה הגדולה) סתם נגררות אחריהן כדי להיות בחבר'ה.
לכן לפי דעתי הדבר הכי יעיל (וגם הוא לא פתרון מובטח), זה לאסוף מספר חברות שהן "בצד שלך" וליצור גרעין אלטרנטיבי של חברות שיהוו מודל שונה, מודל של דבקות בתורה ובמצוות. מודל שאומר לכולן: אפשר גם אחרת!
אני מאמין שאם תצליחו (וזו משימה קשה ביותר!!!) להוות דוגמה כזו, אתן תצליחו למשוך אחריכן בנות נוספות. ויהא זה שכרך! וכמו שציטטת את הרש"ב "לקחת חברך בידך וללכת עימו"- כפשוטו ממש.
והכי חשוב! תתפללי!!! חז"ל מלמדים אותנו ש"המתפלל על חברו נענה תחילה", אז אמנם אני מקווה ומאחל לך שאת לא תזדקקי לתפילה הזו על עצמך, אבל תתפללי עליהן. תתפללי עליהן שהקב"ה יתן להן את הכח ואת תעצומות הנפש לחזור לדרך הישר, לדרך התורה והיראה.
בהצלחה רבה,
אביעד, חברים מקשיבים