הכל נראה לי ללא מטרה – מה אני עושה פה?

שלום שואלת יקרה מאוד!

את יודעת, שאלת שאלה ממש חשובה. שאלה שמישהו מאוד חכם שאל…

קמים בבוקר, אוכלים, שמחים, בוכים, שואלים, עונים, שותים ושוטים… בונים, הורסים… נולדים ומתים. החיים מתגלגלים להם.

והאדם?

בעצם מה כל כך אכפת לאדם מיזה שהוא קם אוכל שותה, יולד נלחם, בונה והורס… ובסוף מת?

אחד הדברים שהכי הפחידו את בני האדם זה המוות.
אכן כן.
לא נעים להודות בזה – אבל כולנו פוחדים ממנו.
יהיו שיגידו לך שהם כבר לא פוחדים מיזה. זה לא נכון. הם אולי השלימו איתו, אולי מצאו לעצמם תשובה לעניין, אולי הם התגברו על הפחד, אבל הם פוחדים.
מאז ומתמיד כל בני האדם פחדו מהלא ידוע, והדבר הכי לא ידוע זה המוות.
לכן – כתשובה למוות, האדם חיפש קשר לנצח. זו הסיבה שכל אחד מאיתנו מחפש משמעות. מחפש מטרה לעולם. כי, אם כל זה הולך ל… אבדון – אז באמת למה לקום בבוקר?

אחחח… למה לקום בבוקר? זו שאלה שהאדם שואל משחר ההיסטוריה. ומאז הוא מחפש תשובות. מהר מאוד בני אדם שונים מצאו להם משמעויות שונות. הכי בולטת ביניהן היתה העבודה זרה.

נשמע פרמיטיבי נכון?

אבל זה הדבר הכי טבעי שיש. האדם שפוחד מהמוות מחפש קשר למשהו מעבר למוות. והוא ממציא לעצמו מין כח עליון כזה, ועובד אליו, בתקווה להיקשר אל הנצח.

אני יודעת שזה נורא דוסי מצידי, אבל אני כזאת. יש שכאלה שעבדו לכח עליון שהם המציאו לעצמם, ויש כמה ברי מזל שהצליחו למצוא את הכח העליון שבאמת קיים. אחד מהם ממש התאמץ בשביל זה, אבל בסוף מצא –
אברהם אבינו.
והשאר היסטוריה.

חלפו דורות, זרענו ומצאנו מאה שערים, ברחנו לחרן, ירדנו למצרים. עלינו ממצרים כעם, התבתרברנו 40 שנה בדרך, נכנסנו לארץ ישראל ואפילו בנינו בית מקדש!
ואז קם לו החכם מכל אדם, זה שבעצמו בנה את בית המקדש – (הוא בטח היה שיא הדוס אם זה מה שהוא עשה) ודווקא הוא, שאל את אותה שאלה היסטורית עתיקה – "מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל-עֲמָלוֹ*שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"?!?!?
אמנם הם הסתדרו שם בלי פייסבוק (ורק אלוקים יודע איך (-:) אבל שלמה ניסה הכל. שימחה, שיכלות, חוכמה, שחוק, עושר… הכל הוא ניסה. הוא היה מלך. איש לא עצר בעדו. ואיך מתחיל הספר שלו שעוסק בעניין? "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל."
שלמה המלך שאל, וחז"ל כמעט צינזרו לו את הספר. אבל הוא שאל.
ואיך הספר שלו כמעט נגמר? "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת, הַכֹּל הָבֶל".

נשמע מעודד משהו, לא?

יש משהו מבאס בלראות איך השמש שוקעת, ועוד יום נגמר לו. כדי לא להיות עצובים כל שקיעה, אנחנו חייבים לעצמנו משמעות כולשהי ליום. אחרת חיינו באמת הבל הבלים.

אז יש עוד כמה פסוקים, למי שהחזיק מעמד את כל ספר קוהלת שהוא באמת נשמע מתסכל…

"סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם"

טוב. די. אני יודעת ששאלתי שאלה בדוסנילנד, אבל אתם מוכנים לתת לי גם תשובה שתעזור?!?! אני יודעת יש אלוקים, באנו לעבוד אותו, שליחות והמון דברים גדולים וחשובים אבל… אני יודעת. אבל איך אני מרגישה את זה? ואיך זה מתחבר לחיים הפרטיים שלי?

א.כדאי לך לזכור שאת חלק מעם הנצח, גם אלייך התגלה הנצח בכבודו ובעצמו, גם אלייך הוא דיבר בהר סיני. את החבר´ה שידעו להסתדר איכשהו הוא שלח למשימות לאורך הדורות. את חוד החנית שלו הוא זרק לאחרית הימים. נכון שזה יותר הירואי להלחם ברומאים או להקים את המדינה, ויותר מרגש למות על קידוש השם מאשר לענות על בגרות בתנ"ך, אבל מהעניים של היושב במרומים ה-משימה שלך היא בדור הזה, והתקופה שנפלת אליה לא קלה.

ב. לא רק שאת בדור חשוב. גם את חשובה. הקב"ה לא שם אותך פה סתם. היתה לו סיבה ומטרה. מהי? הלוואי ויכולתי להגיד לך. הלוואי ויכולתי גם לענות לזה לעצמי. אני מניחה שזה קשור לכוחות ולכשרונות שה´ נתן לך. כדאי לך להכיר אותם, לפתח אותם ולהשתמש בהם לדברים חיוביים.

ג. לנסות לגדול ולגדול ולהתפתח. אני לא יודעת בת כמה את, אבל ללכת לבית ספר בכל כיתה שהיא נשמע דבר מיותר. אז לא. כדי להיות אדם שיכול לתפקד ולתרום לחברה בדור ההזוי שלנו, צריך ללמוד, להוציא בגרות. זו השליחות שלך כרגע.

ד. יש עוד כל מיני שליחיות קטנות שנופלות אלינו מהשמיים. לחייך לנהג באוטובוס למשל. להגיד תודה. לא להתעצבן שכועסים עלייך. לעזור לאמא לחברה. להפוך את העולם למקום שהרבה יותר נעים וטוב לחיות בו.
לי ממש עזר לתת לעצמי כל יום משימה קטנה. נניח ביום ראשון לגרום לאנשים בדרך לחייך (למרות הצפיפות ברכבת) ביום שני לעזור למישהו. ביום שלישי לעשות התקדמות רוחנית כולשהי. ביום רביעי… כבר הבנת. יש מסביבנו מספיק מה לעשות. ראית פעם את הסרט "תעביר את זה הלאה"? זה עובד.

ה. זו כבר ממש דוסיות לשמה – אבל שרציתי שכל יום אצלי יהיה עם משמעות כולשהי, למדתי כל יום לפני השינה משהו, וניסיתי ליישם אותו על היום שלמחרת. התחלתי עם מסילת ישירים, לא הצלחתי ליישם את הכל, אבל היה מעניין. ויש היום את החובורת של "בשביל הנשמה" שמוציאים במרכז, שהן ממש מעולות, ויש גם בטח כל מיני חוברות לחופש הגדול, ואם זה לא זה, תבקשי ממשהי שתשיג לך את החוברת של השירות לאומי… העיקר שתמצאי לימוד שיעשה לך טוב.

יש עוד מישהו חביב ששאל את השאלה שלך. ממש לא מזמן. טוב נו. לא ממש שאל. יותר נכון העלה את הדילמה. יוהנתן גפן כתב. אריק איינשטיין שר:
"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי
פלמ"ח, פינג´אן, קפה שחור וכוכבים
אנגלים, מחתרת וילקוט הכזבים
שפם ובלורית, כאפיה על צוואר…
היה להם בשביל מה לקום בבוקר
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת…"

נשמע שפעם, היה מעניין. אידאלים, מלחמות, קידוש השם, חוויות, חלומות… והיום?
קשה לנו לראות את זה, אבל גם היום יש!טיפה קשה לנו לראות את זה. הכל היום פחות הירואי. אנחנו לא קוראים שירים על גבורות הדור הזה. אבל היא קיימת. וזה אפילו יותר קשה להיות גיבורים בתקופה הזו, דווקא כי לא מרגישים את זה. לא מדברים על זה… זו מין גבורה שותקת שכזו.

גיבורה, קשה לך בטח לראות למה לקום בבוקר, קשה ללכת בדרך לא סלולה שאפילו מטרה ברורה אין לה, אלא רק כמה אידאלים גדולים ורחוקים, אבל יש לך כח, ועוד תמצאי את התרומה המיוחדת לדור המיוחד שלך…

נשאר לי רק לאחל לך ב"הצלחה, ולבקש ממך לשלוח לי מייל אם משהו לא מספיק ענה לשאלה שלך או שמשהו לא מספיק ברור, או בכלל אם את רוצה להמשיך לברר ולשאול… renanaro@gmail.com

הרבה אור, שמחה וטוב!
רננה