הכל פתאום התבהר לי – מפחדת לשוב לשגרה

בעזרת השם יתברך

[שלום לך יקרה]
לפני הכל אינני רב,
סה"כ משיבה באתר של חברים מקשיבים, משתדלת להיות חברה ומקשיבה:)
קראתי את שאלתך וכל כך נהניתי מהמתיקות ומהאמת שעומדת מאחוריה…והאמת?! שהזדהיתי עם שאלתך מאד.

ישנם זמנים כאלו שמנערים אותנו,
שמטלטלים משגרת היומיום הקטנונית,
זה יכול לקרות בזמנים טובים כמו חתונה או בשורה משמחת גדולה אחרת שאנו שותפים לה, וכן להפך במצבים קשים כמו מלחמה או לוויה כפי שקרא אצלך,
המכנה המשותף: אלו זמני קיצון, לא משהו שקורה תדיר בשגרת היומיום.
במצבים הללו [הגודל והעצמה שאנו חווים בתוכנו כשותפים למעמד בעל משמעות, מזכירים לנו את הפרופורציות הנכונות לחיים ומעמידים לנו מראה מבישה מול הפנים],
הגדרת זאת יפה במילים: "פתאום הכול התבהר ועמד במקומו",
פתאום איננו מוצאים עוד משמעות רבה כל כך באותם הדברים הפעוטים עליהם אנו מכלים את כל מרצנו וכוחנו, האגו שלנו פתאום מתגמד, הקנאה והתחרות הופכות משניות, וכל הקטנות שמלווה את חיינו תדיר, הופכת למגוחכת, כתמים גדולים שהעיבו על תמונת חיינו מתגלים מפרספקטיבה זו כנקודה קטנה ולא משמעותית,
התמונה אכן פתאום מתבהרת,
וזה מה שעברת בלוויה האחרונה.

את רוצה לשמר בתוכך את התחושה הזו, את הראיה הכוללת והלא קטנונית ואת הפרופורציות הנכונות לחיים,
אך שעות ספורות לאחר החוויה וכבר מצאת את עצמך נשאבת חזרה להתנהלותך הרגילה והמעורפלת.

את יודעת, לי זה מזכיר להבדיל או שלא להבדיל את התחושה לאחר יום כיפור,
אנחנו מגיעים לשיא ולהתעלות, ושעות ספורות אח"כ כבר חוזרים לחפף בברכת המזון ומתעצבנים על אימא, כאילו לא עברנו דבר והבטחנו לעצמינו אינספור הבטחות אך לפני מספר שעות..
אז מה את אומרת? אולי גם כדאי להוסיף עוד איזה כמה ימי כיפור בשנה?

עם כל הכבוד לחוויה החשובה שחווית בלוויה, ולהבדיל גם אינני מפחיתה חלילה מערכו של היום הקדוש בשנה (יו"כ) אבל כנראה שיש בהם רק מן זריקת כיוון וטעימה ממקום גבוה יותר,[ אך הרצון האמתי של מי ששם אותנו פה זה שנצליח לגדול ולהיות טובים ואמתיים יותר דווקא מתוך שגרת היומיום,] אם רצונו של הקב"ה היה שתמיד נחיה באותה הבהירות שחווית בלוויה, הוא היה מסדר אותנו כך שנהיה פחות קטנוניים, או לפחות דואג לנו לטלטלה כזו אחת לשבוע לפחות, לא דווקא דרך לוויה חלילה, אלא בכל דרך שתגרום לנו לצאת מהשגרה.
אבל המציאות מראה לנו שזה לא כך, וכנראה שזה לא בטעות.

אני לא מנסה להמעיט מחשיבות החוויה שחווית, וחשוב כן להפיק ממנה את המרב להמשך (כבר אפרט רעיונות), אבל אני כן מנסה לחדד שאסור להפוך את סדר העולם, רוב חיינו מורכבים משגרה ולא מחוויות מסעירות ומטלטלות, וזה לא סתם, [החכמה האמתית היא לבנות בעצמינו את התחושות הללו של בחירה בעיקר וראיה בהירה של המציאות, ולא שהם יגיעו מחוויה חיצונית או ריגוש חולף, כי אז כפי שאת מתארת, כמה שעות יעברו ויתגלה שאין בחוויות הללו באמת כדי לשנות את האופי וההתנהלות של חיינו].

אז איך באמת לוקחים מהחוויה הזו לחיי היומיום?
אני שוב חוזרת ליום כיפור.. כולנו רוצים להיות הכי טובים, וביום כיפור זה הכי בהיר לנו, אנחנו באמת רוצים לשנות כל כך הרבה בתוכנו ומקווים ומייחלים שלא עוד לאינספור הטעויות שעשינו,
אבל מהי העצה שכל אדם בר דעת ייעץ לך?
תשני הכל? אל תחזרי עוד לשום חטא שעשית? תהיי בנאדם חדש?
לא.
העצה שכל אדם בר דעת ייעץ לך היא שתיקחי משהו אחד שאת יכולה לשנות ותקבלי אותו על עצמך לקראת היציאה מיום כיפור ומהחוויה החזקה שעברת בתוכך.
ובחזרה לחוויה שלך,
זוהי גם עצתי,
לתקוף את כל המערכה הרי אי אפשר, מצד שני לתת לחוויה הזו לשקוע מבלי לקבל ממנה דבר,חבל.
[אני מייעצת לך לחשוב על דבר אחד קטן שלאור מה שחווית את רוצה לשנות באופן מיוחד, משהו שתוכלי לעמוד בו ולהתמיד בו], בצורה כזו תוכלי לשמר בתוכך את החוויה לאורך זמן.

האם את צריכה לבקר בלוויה שתיים כל שבוע על מנת להיזכר במקומות הללו?
[לא]
את צריכה לחיות את המציאות ואת חייך מתוך השתדלות להיות תמיד טובה יותר וגדולה יותר, אך את לא נדרשת להישאר באותה העמדה של אדם המצוי בלוויה,
יש סדר למציאות ולעולם, יום כיפור צריך להיות רק פעם בשנה, לוויה זו חוויה חריגה, ורוב ימינו? ימי ´שגרה´,
ולמה? כי זה רצון ה´,
אנחנו רואים שכך הוא סידר את עולמו.
כפי שכבר רשמתי בתחילה,לוויה זו רק זריקת כיוון, חוויה מטלטלת,
אך רצון ה´ שנבנה זאת דווקא מתוך השגרה.

בשילוב של הפנמת החוויה בתוכנו, ולקיחה מעשית של פרט אחד קטן שאת מקבלת על עצמך בלי נדר להיות בו טובה יותר,
יחד עם שמחה והבנה שהמציאות היומיומית היא רצון ה´,
תוכלי להמשיך ולגדול באמת.

מאחלת הרבה הצלחה ובניה משמעותית של עצמך!
פה לכל שאלה (במייל)
צופיה
tsofIA641@GMAIL.COM