שלום .
האמת שאין לי שאלה הלכתית . אני צריכה עצה לגבי החניכים שלי.
אני מדריכה של שבט מעפילים (כתה ז') בבני עקיבא.
הבעיה שלי היא שהחניכים שלי כבר גדולים. אני רוצה להתחיל לעשות פעולות רציניות אבל הם מאד ילדותיים וחייבים מתודות.
השבת, לדוגמא, ניסיתי להעביר להם את הפעולה הראשונה לשבט שלהם מהחוברת של חודש ארגון. פעולה שאמורה להתאים לחניכים בגילם.
החניכים לא היו קשובים, טענו כי הפעולה משעממת ולא הפסיקו לדבר.
השאלה היא כזאת: אני צריכה להוריד את הרמה של הפעולות, או שעלי להמשיך עם אותה תבנית ולחכות שהם יתרגלו?
מדריכה יקרה – שלום.
הרצון שלך לאתגר את חניכייך המתפתחים חשוב ומבורך. האמצעי – חוברות הדרכה – הוא זה שכפי הנראה יוצר מעט בעיות בתהליך. באופן כללי, חוברות הדרכה הן במקרים רבים "מלכודת דבש". הן מציעות לנו המדריכים פתרון מושלם לכל מצוקותינו: אין לך פעולה? הנה, עכשיו יש לך! פשוט תקרא טוב טוב את ההוראות, גזור את הבריסטול בדיוק על הקווים, הכנס לתנור לחצי שעה ויש לך פעולה מוכנה לתפארת. הבעיה בסידור המופלא הזה היא שהקשר בין הפעולה לבין החניכים הספציפיים שלך עלול להיות מקרי בהחלט, הן מבחינת התכנים והן בכל הקשור למתודות.
יותר מכך: עצם התפיסה של "פעולה" כמין מתכון עם מבנה מסודר ומוכר קוסמת לרבים כיוון שהמבנה הזה הופך את הכנת הפעילות לקלה ופשוטה: לוקחים משחק מסוג אחד, ואז משחק מסוג שני, מוסיפים סיפור קצר ומבדח/סיפור מותח ומרגש, 3 דקות של מוסר השכל כשברקע צרחות של חניכים היפראקטיביים ו… הסתיימה הפעולה, אפשר סופסוף לדבר ולשחק בכיף. לפעמים זה עובד, ולפעמים המבנה המקסים הזה עלול לגרום לנו (גם לטובים ולמשקיענים שבינינו) "להתעצל" ובעצם להעביר את הזמן עם החניכים במקום לעשות איתם משהו משמעותי.
תנועת הנוער היא לא בית ספר או ישיבה. המטרה והמומחיות הראשית שלה היא לא להעביר לחניכים ידע חינוכי. המומחיות של התנועה היא בפעילות חווייתית, פעילות לשם הנאה, שמתבצעת בשעות הפנאי, שמשלבת עיסוק בערכים. כל זה תוך כדי יצירת מסגרת קבוצתית עבור החניכים והקדשת תשומת לב אישית לכל אחד מהם. חלק מהאתגר של המדריכים הוא ה"פיצול" הזה בין החלקים השונים הכלולים בתפקיד: ערכים, הנאה, התפתחות אישית של כל חניך. על אף שאפשר לראות את שלושת החלקים הללו כנפרדים אלה מאלה, יש ביניהם קשרים חשובים. ההגדרה של "הנאה" מאוד תלויה בחניכים: מה הם אוהבים לעשות, מה הסגנון שלהם, מה מלהיב אותם. ההחלטה על הערכים שכדאי וחשוב לעסוק בהם עם החניכים קשורה גם היא להיכרות עמם: מהו עולמם הערכי, אילו נושאים חינוכיים מתחברים לחיי היומיום שלהם, אילו דילמות ושאלות מטרידות אותם? תשובות לכל השאלות הללו נובעות מהיכרות טובה ומעמיקה עם החניכים, ובאנרגיה של המדריכים שמופנית לאותה התעניינות והיכרות.
חוברות הדרכה יכולות להעניק סיוע רב למדריכים. יש בהם הרבה תכנים איכותיים, מתודות, משחקים, סיפורים, ומגוון רחב של רעיונות שימושיים. אך כדאי לזכור שבניית הפעולה עצמה, קביעת המטרות ובחירת השיטות, צריכה להתבצע על ידי המדריך, בהתאם להיכרות שלו עם החניכים, עם היכולות, הצרכים וחיי היומיום שלהם. לכן אפשר להסתייע בחוברות להכנת פעולות, לקחת מתוכן מרכיבים שונים שיכולים להשתלב בפעולה, אבל לנסות ולהימנע מ"העתקת" פעולה שלמה באופן אוטומטי מהחוברת אל הקבוצה, בלי לבדוק שכל המרכיבים בה, המטרות, התכנים והשיטות – אכן מתאימים לחניכים, לקבוצה – וגם למדריך. הסיכוי שפעולה בחוברת מסוימת תתאים בדיוק לקבוצה אקראית – קטן. ולכן בהחלט אפשר וכדאי להתחיל את החשיבה לא מהחוברות אלא מהחניכים. להשקיע בהיכרות איתם, לנסות ולהתחבר לעולמם הפנימי, בלי שיפוט ובלי לחץ. עם המידע הזה ועם התחושות והמחשבות לגבי "איך אפשר לקחת אותם צעד אחד קטן הלאה", אפשר לגשת לחוברות ההדרכה ולחפש בהם רכיבים ורעיונות שיכולים לסייע. באותו אופן אפשר להיעזר גם בספרים אחרים בתחום וכן ב"הפעלופדיה". גם "סיעור מוחות" במסגרת שיחות עם מדריכים אחרים יכולים לרענן את מאגר האסוציאציות ולייצר רכיבים שיתרמו לפעולה.
כדאי גם לזכור שפעילותם של מדריכים לא מסתכמת בהעברת פעולות. הפעולה היא אמנם הסיבה הרשמית להתכנסות של כולם בסניף, אבל למעשה אנחנו יודעים שמרבית הזמן שהחניכים והמדריכים מבלים בסניף לא באמת עובר במסגרת הפעולה אלא סביבה. במובן הזה הפעולה היא בעצם כמעט "תירוץ" לכינוס של קבוצת חניכים במרחב משותף ובזמן נתון כדי לדבר איתם ולחוות איתם חוויות שונות. ולכן, לצד החשיבה על הפעולות והתכנון שלהן, לא פחות חשוב לתכנן צעדים שלך כמדריכה בזמן ובאירועים שסביב הפעולות. למשל, בפרק הזמן שבו החניכים מתחילים להגיע לסניף. האם אנחנו מתעלמים מהם וטורחים על ארגון הפעולה, או מקבלים את פניהם, מדברים איתם, מקשיבים להם, מתעניינים מה נשמע ומה קורה?
עוד אסטרטגיה שניתן לשקול היא שיתוף מסוים של החניכים בארגון הפעולות והפעילויות בקבוצה. בפעולה "קלאסית" המדריך הוא מעין טבח שמכין ארוחה מושקעת עבור החניכים, שמגיעים למסעדה, אוכלים והולכים הביתה (ואפילו לא נשארים לרחוץ כלים!). אז אמנם המדריכים אמורים "להיות שם" עבור החניכים, אבל בהחלט יש מקום לשתף לפעמים את החניכים בצורות שונות של ארגון הפעילויות ומעורבות ביצירה שמתקיימת בקבוצה. העבודה המשותפת עם החניכים על ארגון של פעילות יכולה להיות גם הזדמנות מצוינת להיכרות נוספת עם החניכים. לתת להם הזדמנות להביע את עצמם, להציע רעיונות ולתרום מחשבות על אילו דברים מעניינים ומהנים אפשר לעשות.
לסיכום: למרות הפיתוי שבהחלט קיים, מומלץ לא להתייחס לחוברות ההדרכה כפשוטן. על אף שבמקרים רבים הן ערוכות כאוסף של פעולות תפורות ומוכנות מהתחלה ועד סוף, עדיף לחשוב על מטרות וכיוונים עוד לפני שניגשים לחוברת, ולבסס את המטרות על ההיכרות הישירה עם החניכים הספציפיים שלך.
בהצלחה!
אוהד
nuvy23@gmail.com
