הנוער הדתי – חילוני שמכיר את הכיפה מקרוב?

לק"י

לשואל היקר!
ראשית, סליחה שהתעכבנו עם ההתייחסות לדברים ולשאלה שעומדת מאחוריהם.
מה שאתה מעלה, את החפיפניקיות שקיימת אצלנו במגזר הדתי לאומי, היא נקודה כואבת.
מצד אחד, אי אפשר להתכחש לזה שזה קיים.
זה קיים.
מצד שני, אי אפשר שלא לכתוב ולהדגיש שלא לשם אנחנו מכוונים.
לא זו דרכנו.
יש תשובה שנכתבה לשאלה דומה, "קשה לי שבציבור הדתי-לאומי מחפפים", שאני משער שתוכל לעזור http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=260268.
אך מעבר לזה חשוב להוסיף עוד כמה נקודות למה שכתבת שהן ממשיכות את מה שכתוב באותה שאלה.

לא תמיד מי שנמצא במסגרת דתית לאומית הוא חי חיים עם כל העומק המחשבתי שלה. הרבה פעמים, כמו שתיארת, ובצדק, זה נובע ממה שנראה אולי כחפיפניקיות.
לצערנו, החפיפניקיות הזו לא נמצאת רק במגזר הדתי לאומי.
יש את זה בכל מגזר כי כל מגזר בנוי מאנשים שונים. כאלה שהם צדיקים, בינוניים וגם רשעים – ציבו"ר.
אם בציבור הדתי לאומי זה נקרא "דתי לייט" או "מזרוחניקים" אז בציבור החרדי זה "שבבניקים" ובציבור החילוני "ערסים" (ועוד כל מיני תארים).
השאלה עכשיו מה היחס אליהם. האם זורקים אותם מתוך המסגרות ומתכחשים אליהם במגזר או שעדין מאמינים בהם ורוצים לעזור להם ואולי יש כאלה שמקבלים אותם כמו שהם בלי שום רצון לשנות אותם ואומרים שזה לגיטימי (גם אם לא אוהבים את זה).
זה אולי תיאור של מה שקורה עם הנוער ובנקודת קיצון אך התופעה הזו גם קיימת אצל מבוגרים.
לא חפיפניקיות לשם החיפוף, אלא כי כך גדלו ולא העמיקו.
בגלל זה המצוות נעשים לפעמים כמצוות אנשים מלומדה עד שנוצר תהליך של עיגול פה ועיגול שם.
לא מתוך רוע חלילה, אלא כי הידיעה של ההלכות קצת נאבדת. כבר לא מדקדקים כי לא זוכרים את כל הפרטים.
זה קורה בהלכות שבת, כשרות וגם בדברים שקשורים לצניעות הן מצד הלבוש והן מצד ההתנהגות.
מתוך כך לפעמים פשוט כבר לא דתיים. לא כי עומד מאחורי זה מחשבה כזו או אחרת, פשוט תהליך שקרה עם הזמן לפעמים וזה מגיע עד כדי נתק גמור מהביטוי המעשי לאמונה שעדין קיימת, בצורה כזו או אחרת.
ושוב פעם, זה לא פשוט ובאמת שכואב לראות את זה.
ונכון, אתה צודק, זה לא רק זה.
יש לצערנו גם תופעה כזו שתרבות אחרת נכנסת בנו ומזיקה לנו אבל, בכל זאת, יש פה משהו חדש.
לפעמים מתגלגלים למזיקים האלה כי מחפשים, גם אם לא במודע, משהו גדול. משהו שהדור הקודם לא יכול לתת לנו, ופשוט לא מוצאים.
מחפשים למשל תורה שלא מצמצמת אותנו אלא תורה שנוגעת לכל דבר בחיים שלנו, לא רק כאמירה אלא גם הלכה למעשה.
למה הכוונה?
כשאנחנו בארץ ישראל התורה ודאי שייכת לחקלאות, לפסיקות הלכה בנושא הביטחון בשבת, רפואה ועוד. לא רק מצד מה שנלמד ואיך לומדים אותה אלא גם באופן מעשי.
האם אדם שעוסק בחקלאות לשם ישוב ובנין ארץ ישראל עושה משהו פחות תורני ממי שלומד בבית המדרש?
וזו רק דוגמא.
עם ישראל חזר לארצו וצורת החיים שלו משתנה כי זו ארצנו.
זה לא רק להסתגר וללמוד תורה וזהו.
יש פה חיים מלאים.
וכן, יש לנו הרבה מה ללמוד מאחינו שלומדים בישיבות החרדיות אך, יש להם גם הרבה מה ללמוד מאיתנו.

אז מה עושים אצלנו לתקן את מה שצריך לתקן?
דבר ראשון עצם זה שאתה שם לב לדברים הוא דבר גדול כי אחרי שרואים ומכירים את הבעיה הרבה יותר קל לתקן את מה שצריך.
כן, צריך באמת להיות יותר רציניים בלימוד שלנו אך גם צריך לראות את כל האור שמגיע מאותם סניפים, ישיבות ואלפנות.
המגמה הזו של הבאת התורה לכל בית חשובה ומקדמת אותנו רבות.
יתכן ולא כל בית ידקדק במצוות אך יש יותר מודעות ויותר רצון להיות מחוברים לזה.
וכן, יש לא מעט סיפורים על מי שהגיע מבית חילוני / מסורתי והמפגש הזה יצר שינוי.
מצד אחד אולי אין גדולי דור כמו פעם אך ב"ה יש הרבה מאוד שכן יודעים ללמוד תורה, דבר שלאו בהכרח היה בדורות קודמים (יש שהיו אנאלפביתים וכד´).
יש פה התקדמות מסיבית לא רק של חלק מהעם אלא, יש פה התקדמות של חתך מאוד רחב של העם וזה לא פחות חשוב.
ב"ה יש דברים שכן יש התקדמות ויש עוד דברים שנותר להתקדם בהם ואשריך שאתה מצליח לראות את החיובי שיש במגזר הדתי לאומי ואשריך שאתה גם מצליח להכיר במה שבעייתי ויודע להצביע מה צריך לתקן.
בעזהי"ת לאחר שכולנו נשים לב לזה זה גם יהיה יותר קל לתקן את זה

מעבר לרצינות בלימוד תורה, שזה בעיקר אצלך, למרות שאתה גם יכול להוביל מגמה כזו בכיתה בפרט ובישיבה בכלל, יש גם עוד עצה.
למרות שאתה לא בסניף, למרות שאתה אולי לא הבחור הכי מרכזי בכיתה, תנסה לחשוב על דברים שיש בהם הווי חיובי.
אולי לארגן איזה ערב כיתה בבית של אחד מהחבר´ה סביב משהו בונה.
מה בדיוק?
אתה מכיר את החבר´ה ומה מושך אותם.
האם זה יעזור וישנה את הכל ישר?
לא.
זה תהליך. תהליך שאתה יכול לתרום לו ולשנות.
גם אם לא תצליח לשנות את מי שכבר נמצא שם אתה מעמיד משהו אחר. משהו חיובי.
זה יכול להשפיע בצורה כזו שלא ימשיכו להתדרדר ויכול גם לעזור למי שעדין לא שם. שלא יוצא לאפטר-פרטי למיניהם.

זה ברובד האישי.
אפשר גם לדבר עם הנהלת הישיבה שיהיה אולי סימפוזיון על תרבות הפנאי בציבור הדתי לאומי, אולי סמינריון סביב דרכה של הציונות הדתית ואיפה זה פוגש אותנו ביום-יום או על תרבות המערב והתרבות הישראלית.
אפשר גם לבקש לעשות שעת "שוק שיעורים" בו כל הצוות של הישיבה מעביר שיעור בנושא מסוים. התלמידים יוכלו לבחור לאן להיכנס (וחייבים להירשם לשיעור).
כמובן, השיעורים יהיו סביב נושאים שונים שמדברים אל החבר´ה סביב כל הנקודות הבעייתיות שהעלית ועוד

אם תרצה יש עוד כמה עצות מעבר לשלושה שהעלינו.
אני מקוה שהדברים עזרו גם מצד העצות אך גם מצד ההבנה שלא תמיד מה שקורה במציאות זה האידיאל אליה אנו שואפים.
בעזרת ה´ נשתדל לתקן את מה שצריך, להמשיך ולהשתפר.
אשריך על הדברים שעלית במה שכתבת.
נתנאל
netanelweil@gmail.com