שלום! רציתי לדעת, האם זה מתאים להפגין רגשות של אהבה וגעגועים – לפני הנישואין?
שלום וברכה,
יש גישות שונות בין הרבנים מה מידת הקשר שצריכה להיווצר לפני האירוסין (דהיינו כמה "אהבה" צריך לפני שמחלטים להתארס, אם בכלל צריך?) הדבר פשוט וברור לכולם שיש רגשות טהורים וקדושים שאנו מעדיפים שישארו לשנים הארוכות שלאחר החתונה. השאלה היכן עובר התחום הדק והעדין שבין הכרות מעמיקה, לבין אהבת איש ואשתו זה דבר עדין ודק שמשתנה בין אדם לאדם.
ישנם מחמאות שאינם מבטאות רגשות עמוקים וסבוכים מדי, למרות שהן כנים מאוד, מצד שני ישנם רגשות שאין ראוי שיהיו לפי החתונה, ואף אם הם קיימים לפניה, ראוי לדחוק אותם, בעדינות, ובוודאי שלא להעלות אותם על פני השטח.
אמנם אם המצב כזה, לפחות מבחינתו, שישנם רגשות כאלו של געגועים וכדומה, יש מקום לשקול להעביר את היחסים ביניכם למצב של מחוייבות. אם הכל טוב ויפה כפי שאת מתארת הרמה הדתית מתאימה, תחומי ההתעניינות משותפים, יצרתם קשר רגשי כלשהוא, שנראה שיש בו הכח לפרוח תחת שמי החיים המשותפים, הנה שלמו הסיבות המביאות לכלל החלטה.
ישנה רתיעה מרגע ההחלטה, מה אנחנו מכירים בקושי חודש וכו', כאן המקום לחשוב לעומק, להעמיק בתפילה, ולא להתמהמה, אין איסור להתארס אחרי חודש, ביחוד אם הוא היה אינטנסיבי. בהלכה יש חפזון גדול לעידוד האירוסין, מותר להתארס (ללא סעודה) אפילו בתשעה באב, מה הלחץ תמתינו למחר, לא כמה שיותר מהר, יותר טוב, פחות חשש לגאות רגשות שעלולה להצית אש, ומצד פחות חשש לכלוא רגשות ללא תרגום מעשי, שעלול לגרום לכיבויים, כיוון שלא מצאו "בקעה להתגדר בה".
אין בכל מה שכתבתי כדי להכריע איזו מחמאה יש לה מקום ואיזו ראוי שתדחה, אבל אם יש משהו שהוא כל כך גבולי עד כדי כך, שדעות עליו חלוקות, נראה לי שיש מקום לנצור אותו בלב כמה ימים עד ההחלטה.
בברכה,
שמיר, חברים מקשיבים.
