הפסקתי את כל הקשרים, זה ממש קשה!

שבוע טוב!
קודם כל, אני חושבת שאת צריכה להיות גאה בעצמך בגלל הדרך שבחרת לילך בה. זו דרך קשה ומלאת מהמורות, אך אנו יודעים שיש בצידה שכר גדול. דווקא בדבר שאנו עומלים עליו הרבה מקבלים תוצאות מרנינות ומספקות יותר.
דבר נוסף, אני חושבת ש"כל האיסורים בקשר לבנים" שגילית והופתעת מהם, הם הריפוד שמכסה על היהלום, צריך לקבל אותם באהבה ובידיעה שהם שומרים על הדבר האמיתי והיקר.
הרמב"ן (אם אני לא טועה) אומר שבחיים תמיד צריך למצוא את "שביל הזהב", שביל האמצע, לא ללכת לקיצוניות, כי אז נופלים. יחד עם זאת, ישנה דוגמא למציאת שביל האמצע האומרת כך: בשביל למצוא את קו האמצע של דף נייר, צריך לקפל אותו לצד השני ואז מוצאים את האמצע. כלומר, ללכת לקיצוניות השנייה בשביל להגיע לאמצע. (סליחה על השימוש הרב במילה "אמצע", לא מצאתי תחליף…) עכשיו נחזור למציאות חייך. אני חושבת שעלייך לנסות להגיע "לשביל הזהב". את כבר הגעת לקיצוניות, כבר קיפלת את הדף, ולכן קשה לך מאוד, את כמעט נשברת. לעניות דעתי עליך להציב לעצמך גבולות המתאימים לך.
התורה שלנו היא תורת חיים, היא רוצה לשמח אותנו ולא שנלך עצובים. חבל לך לנתק את כל קשריים החברתיים, אך את יכולה למתן אותם. לענות לבנים בקצרה ולא ל"הסתחבק איתם", לבוא לישיבות צוות מעורבות אך להראות, ואפשר לעשות זאת, שאת רוצה לדבר "תכלס" בלי רוח וצילצולים מסביב. אני אישית גם התנסיתי במצב כזה. כשהייתי מדריכה והיו לנו ישיבות צוות, הרבה פעמים המדריכים פנו אלי לשמוע את דעתי בכדי "להתחיל איתי". לא הגבתי להם, עניתי בקיצור ולעניין. כמובן שעם המדריכות צחקתי ונהנתי, אך הצבתי סביבי " גדר הפרדה" לבנים. ולאט לאט ראיתי שהם מבינים שאני עושה זאת בכדי לשמור על עצמי, אין לי דבר נגדם, אני באה לישיבות, שותפה להחלטות בסניף, אך חשוב לי לשמור על עצמי. אם באים אליך ושואלים אותך מה קרה לך פתאום, אין לך מה להתבייש אלא תרימי את ראשך ותאמרי להם שאת מרגישה שלא טוב לך הפתיחות הזאת יותר מידי והחלטת להקפיד יותר. אני בטוחה שגם אם הם יזלזלו, אולי, כלפי חוץ – הם יעריכו אותך מאוד מאוד על האומץ והרצון הטוב.
אני חושבת שקשה לך כי את מתחילה להרגיש מנותקת מהחברה. למה שלא תהדקי את קשרייך עם חברותיך לכיתה, לצוות וכו' כך שלא תרגישי בחסר של חברה. אם את בחורה עם יוזמה, תארגני פעילויות רק לבנות – כמו ערב שירה, ללכת לים וכו' שאלה פעילויות שבכל אופן בנים לא יכולים לבוא, וכך תראי את, ויראו חברותייך שאפשר להסתדר יפה ולהנות גם רק בנות.
אבל אלה מניעים חברתיים. עליך לזכור שזו הדרך הטובה והישרה שה' הינחה אותנו לילך בה. זה טוב לנשמתך להישאר זכה וטהורה, ואת רק מרויחה מזה. את לא מפסידה כלום. בעזרת ה', בעיתו ובזמנו תזכי לחיות עם בן אחד ויחיד, שיעניק לך את הטוב, יאהב ויעריך אותך. ומי שטורח בערב שבת, יאכל בשבת. טרחת בצעירותך לשמור על כבודך ועל נשמתך, בעז"ה עוד תאכלי את המעדנים בעתיד.
אני רוצה להביא לך עוד דוגמא שאולי תוסיף לך כח. תחשבי על פיסת נייר שמתגלגלת ברחוב, כולם דורכים עליה, לא מתייחסים אליה, היא סתם חתיכת זבל. ועכשיו תנסי לדמיין שקיבלת שיחת טלפון מאוד מאוד חשובה מחברה, והיא אומרת לך שעוד רגע נגמר לה הטלכרט (מיושן קצת, אבל זה עוד קיים) ותרשמי מהר מהר את מספר הטלפון כדי לחזור אליו. מה דבר ראשון שאת מחפשת? פיסת נייר, אפילו הקטנה ביותר, העיקר שיהיה לך איפה לרשום את המספר. פתאום פיסת הנייר היא מאוד חיונית, ובלעדיה את משתגעת. (קרה לך פעם מקרה כזה)
ועכשיו לנמשל – פיסת הנייר היא הקשרים עם בנים. כאשר אנחנו צעירים, קשרים אלה, כלשונך, הם הרסניים, רחוביים, לא צריך אותם, כפי שאת מרגישה ולמדת את זה. אך בעז"ה בנישואים, חייבים אותם, הם חיונים לבניית קשר טוב ולהמשך העם שלנו. הכל תלוי בהסתכלות שלנו וביחס שלנו לדבר.
מקווה שעזרתי לך, ואשמח לשמוע תגובה, אם יש לך מה להוסיף.
רעות
yohi253@walla.com
בהצלחה!

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!