התאהבתי במדריך

שלום לך.
קראתי את שאלתך ושוב, כמו בהרבה מקרים, נחמץ ליבי. ברוך ה' אני לא מכיר את המציאות הזו, אבל ברור לי שמדובר ברגשות שמכיוון שהם אמיתיים בשרשם והבעיה היא רק בכך שהם הגיעו בשלב מוקדם מאוד, קשה מאוד להתגבר עליהם.
לא כתבת לי בת כמה את ובן כמה הוא וכן עד כמה אתם רציניים בדרך חייכם, 'סגורים' על עצמכם וכו' (אם הגילאים מבוגרים והדרך ברורה אז לפעמים כדאי אולי לשמור על קשר בצורה מאוד מסוימת במטרה להתחתן) ולכן לא אאריך בנושא.
אני מצרף לך כאן תשובה שכתבתי בעבר ואני חושב שהיא קשורה ויכולה לעזור לך. אשמח מאוד אם היא תעזור לך ואם לא – אני וכל משיב אחר נמצאים כאן תמיד. בסדר?
כמובן, השמות והפרטים שונו. . .

[כיצד להדריך בסניף ולהמנע מבעיות הלכה וצניעות]

[שאלה]: שלום!
קוראים לי ניצה ואני מדריכת מעפילים בבני עקיבא. ברוך ה' אני כבר מצאתי פחות או יותר את הדרך שלי. . .הבירורים הראשוניים והכל חלפו. . .ברור שעדיין אני מפתחת דעות והכל, אבל בנושאים שונים כבר אני יודעת מה אני רוצה מעצמי. עד עכשיו היה לי ברור שקשר עם בן לא יהיה לפני החתונה. . . עכשיו מה שקרה זה שפשוט. . .איכשהו. . . אני ממש לא יודעת איך. . . מדריך בסניף שלנו גם כן סתם היה נחמד אליי המון ובזמן האחרון נהיה לנו קשר די טוב. . . זה ממש דפוק ואני כל כך לא יודעת מה לעשות. . . בכלל הקטע הזה של חברה מעורבת עדיין לא ברור לי לגמרי ואני צריכה לגבש את הדעה שלי בנושא. . . מה מותר ומה אסור וכו'. . . אבל ברור לי שהקשר שלי איתו לא אמור להיות. . . זה כל כך לא טוב ולא בריא. . . אבל אני לא יודעת איך להפסיק את זה! הרי שנינו בסניף כל הזמן ואין סיכוי שאני אתנתק כי אני ממש מרגישה שאני עושה עבודת קודש. . . זה פשוט בלתי אפשרי ואני מרגישה רע עם עצמי כל כך. . . אני יודעת שתכלס אין כל כך מה לענות לי כי זה ברור שזה לא בסדר. . . אבל רק אם אני אוכל לקבל עצה מה לעשות ואיך להפסיק את הקשר אבל לא בצורה ברוטלית. . . וגם מה הגבולות שצריכים להיות בסניף בין בנים לבנות?. . . אם אפשר במהירות. . . כל הכבוד לכם ותודה : ניצה.
[תשובה]:
שלום לך ניצה.
אנסה לסכם את הנתונים של השאלה שלך בצורה חדה כדי שיהיה לנו יותר קל לברר את הנושא. השאלה שלך, כמו המצב, קצת מבולבלת, ולכן נראה לי שזה נחוץ.
כתבת שהיה ברור לך בעבר שקשר עם בן לא יהיה לפני החתונה (כמובן שהכוונה לצורכי חתונה אבל הוא יהיה עוד לפני החתונה. . .), שהעניין של חברה מעורבת לא ברור לך לגמרי ואת צריכה לגבש את דעתך על הנושא מה מותר ומה אסור, ברור לך שהקשר צריך להיפסק אבל אינך יודעת כיצד מכיוון שברור לך שאת חייבת להישאר בסניף ולסיום ביקשת איזו שהיא עצה. זהו סבך הנתונים.
אכתוב את הדברים בצורה קצת חדה כדי להוות 'קונטרה' למצבך, וכך אני חושב שנצליח לקבל תמונה ברורה.
חשוב מאוד מאוד מאוד להבין שעולם ההלכה הוא עולם מאוד מסודר שמגדיר את הדברים בצורה חדה. אין לך מה לגבש דעה על הנושא של חברה מעורבת אלא לברר מה ההלכה. את אינך פוסקת. זה נשמע נורא מעצבן וחונק ואני סומך עלייך שאת יודעת להבין ואולי אפילו כבר הסברת לחניכייך שעולם ההלכה הוא העולם שנותן לנו הכי הרבה טעם לחיים ולא זה שחונק אותנו. בכל מקרה, אם זה לא ברור לך, אנחנו פה לענות ולא אעשה את זה כרגע כי אין כל המקום להאריך בעניין. יכול להיות שיש מחלוקות בין הפוסקים וכו' וכו' ואז מותר לך לומר שאת סומכת על פוסק מסוים שמקל בעניין, זה בסדר גמור, אבל את צריכה לברר את ההלכה, לא את דעתך.
מתוך כל זה את בטח מבינה שאין כזה דבר לומר 'אין סיכוי שאני אתנתק כי אני ממש מרגישה שאני עושה עבודת קודש'. אחד הרמי"ם בישיבה שלי רגיל לספר סיפור על אדם שרצה להתקדש, להיטהר, וכאשר ראה שאנשים מניחים תפילין הוא החליט שהוא יעשה צעד נוסף בדרך אל הקב"ה ויעטוף לא רק את ראשו אלא את כל גופו ולא רק בארבע פרשיות אלא בכל התורה. הלך איש זה, לקח ספר תורה וגלגל אותו סביב עצמו. הוא הרגיש בזמן זה דבקות עצומה, הרגשה עילאית של קרבה לקב"ה, אבל אנחנו יודעים שהוא חוטא ופושע ועבר על איסורים רבים. ספר הכוזרי עוסק בהרבה מקומות בנושא הזה ומבאר שאת הדרך לעבוד את הקב"ה הוא עצמו כבר הסביר לנו ואם יש משהו שאנחנו חושבים שהוא נכון והקב"ה במפורש אמר לנו אחרת, הרי שאנחנו צריכים לשנות את מחשבתנו. כל מי שלא עושה זאת הרי שהוא כופר המבטל את אלוקיות התורה. ודאי שאין הדברים כך במצבך, אבל, כפי שכבר הזכרתי, אני כותב בחדות. אם ההלכה תגיד לך, ודאי שתצטרכי לעזוב את הסניף.
עכשיו, אחרי שהצגנו את הדברים בחדות, אפשר להיות קצת יותר 'עדינים'.
יש רבנים שמתירים את ההדרכה בצורה מעורבת. כמובן, שני התנאים הבסיסיים לדבר הם שזה לא יגרום לעבור על איסורים 'אובייקטיביים' (עוד רגע נסביר מה זה) מפורשים, מהתורה או מדרבנן, וכן לא על איסורים 'סובייקטיביים'.
איסור אובייקטיבי הוא איסור כגון יחוד, נגיעה וכן כל שאר איסורי התורה הידועים של ראיית מראות שאינם צנועים וכו'.
איסור סובייקטיבי הוא איסור הרהור עברה. בהגדרה מהו בדיוק הרהור עבירה נכתב הרבה מאוד ולא נאריך כאן בנושא, רק נאמר שכבר אמרו חז"ל אין אפוטרופוס לעריות וכדאי להתרחק מדבר זה. איסור זה מופיע בעיקר לגבי בנים אבל קיים כמובן גם לגבי בנות. הסיבה שאיסור זה מוזכר יותר לגבי בנים היא שאצל בנים זה יותר מצוי ולכן כתבו את זה יותר לגביהם. זהו איסור סובייקטיבי כי דבר זה תלוי בכל אדם לעצמו, יש כאלה שראיית בת צנועה וכו' לא גורמת להם הרהור ויש כאלה שכן ואז אסור להם, כן, אסור להם לראות בת ואפילו אם היא לבושה בצניעות (כדאי מאוד לאנשים במצב כזה לבדוק את עצמם ולנסות ללמוד לשלוט בהרגשותיהם וכו', אבל זה לא נושא התשובה הזו). כמובן, כאשר את יודעת שלך אין הרהור אבל לאדם אחר זה גורם הרהור, אסור לך להכשיל אותו במתכוון.
אלו הם הנתונים הבסיסיים.
את צריכה לבדוק את עצמך קודם כל במישור ההלכתי, האם את עומדת בכל ההגדרות האלו. אם כן את צריכה להמשיך למישור הרעיוני, האם את באמת רוצה להיות שייכת לסניף מעורב וכו' שאת רואה שלפעמים הוא מסבך, האם התועלת רבה על הנזק וכו'. חשוב להדגיש בעניין הזה את הכלל 'אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך' שפירושו שכאשר התועלת כרוכה בעשיית איסורים, אפילו אם נראה שהתועלת רבה מהנזק אסור לעשותה.
אם אחרי כל הבדיקות ההלכתיות וההתבוננות הרעיונית את מחליטה שנכון להמשיך להדריך במקום (דרך אגב, אולי אפשר לעבור סניף ולפתור את הבעיה האישית המסוימת הזאת ולהמשיך לתרום בהדרכה) אני חושב שהבריא ביותר יהיה לגשת לבן זה ולומר לו שעל אף שברוך ה' אין שום איסור בקשר שביניכם בצורתו העכשווית את מרגישה עם הקשר הזה שלא בנוח כי את רואה שיש בקשר הזה כוח שאם הוא ימשך עכשיו הוא עלול להתפרץ בצורה לא נכונה, ולכן את מבקשת ממנו לדעת את השפעתו עלייך ולהימנע ממנה, עד שאולי תחליטו בעתיד שאתם מספיק מבוגרים כדי לנסות את זה בצורה יותר רצינית . . .(יש לי חבר כזה, אברך צדיק וישר שהתחתן עם מישהי שהחברים שלו התערבו איתו שהוא לא יצליח להיות חבר שלה כי היא צדיקה מדי, הוא ניצח בהתערבות ואז ביחד הם החליטו שמן הנכון להימנע מכך ולהמתין, והוא אומר בפה מלא שרק בזכותה הוא היום מי שהוא. . .).
אני חושב שמה שיקרה זה אחד מן השניים, אם הוא רציני כמו שנשמע משאלתך ושמסתבר שמי שמתאים לך הוא כמוך, הוא ישמח מאוד על דברייך ולא יפגע מהם וכך שניכם תיבנו מתוך הצעד הזה קומות רוחניות חשובות מאוד. אם משום מה הוא לא כל כך רציני אז אולי הוא יתקשה להבין את העניין שמאחורי בקשתך אבל ברור לי שהוא יבין את בקשתך ויכבד אותה. זה אולי קצת מביך, אבל זה מאוד מאוד שווה, וכבר אמר הרמ"א ממש בתחילת השולחן ערוך, ככלל יסוד, 'ולא יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודת ה", אסור לחשוש מהתגובות של אחרים על מעשים שהקב"ה רוצה שנעשה. אם הוא מאוד לא רציני אז הוא יזלזל בדברייך, אבל במילא תגלי שהוא לא רציני ושאין לך עניין בו, נכון?!
חשוב לי רק להדגיש שוב שאת חייבת לבדוק היטב את הצד ההלכתי, הן האובייקטיבי והן הסובייקטיבי, ואני ממליץ לך לעשות זאת בזהירות כי זה חלק שהרבה אנשים משקרים בו לעצמם ו'מעגלים פינות'.
יכול להיות מאוד שעוד יש לך שאלות כגון מה באמת הנזק בקשר בגיל צעיר אם שומרים על כל כללי ההלכה וכו'. דעי לך שאנחנו, אני או כל אחד אחר מצוות חברים מקשיבים, נמצאים כאן כדי לענות לך, בזה או בכל תחום אחר.
עוד רציתי להתנצל שוב על הכתיבה ה'חדה' קצת, אבל אני חושב שאת תראי את התועלת שבדברים.
אסיים בסיפור אישי שאולי יוכל לעזור לך לבדוק את עצמך. הייתי בצוות בית מדרש במחנה בני עקיבא 'הרואה' לפני כמה שנים (עוד לא הייתי נשוי) והייתה שם מישהי שרצתה אחרי המחנה להתכתב בנושאי אמונה וכו' ושאעזור לה לברר כל מיני נושאים. בהתחלה כדי לא להיגרר הייתי כותב בצורה מאוד 'יבשה' ומרוחקת אבל אחרי שהתייעצתי עם הר"מ שלי באותה שנה הוא אמר לי שאין צורך בכך והדבר עלול להזיק ולהמאיס עליה את לימודי האמונה החשובים וכו'. הוא המליץ שאם אני באמת מרגיש כלפיה בדיוק כפי שאני מרגיש כלפי סתם בן שהיה מבקש את עזרתי ולא שום דבר מעבר, שאתייחס אליה כך ואכתוב לה כך, בחביבות כמו לבן. אם אני מרגיש שההתכתבות איתה משפיעה עלי באופן אחר הרי שצריך זהירות בעניין וכדאי גם להפסיקו אחרי התנצלות. . .
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן.

[שאלת המשך:]
שלום. אני מקווה שאתה זוכר אותי. זאת ניצה, ששאלה את השאלה באתר כיפה. . .
מצטערת שהשאלה הייתה קצת מבולבלת ועוד יותר מצטערת שבזבזתי לך את הזמן!!.
קודם כל – הבנתי שבאמת אני לא יכולה להמשיך לחיות בסתירה כזאת.
ברוך ה' אני מנסה להשתפר בעוד מידה ועוד מידה, ורק לקטע הזה של קשרים עם בנים אני לא מתייחסת, אולי כי זה באמת קצת מפחיד אותי, כי אני אאלץ להשתנות הרבה. . .
אני רק אתן רקע כללי על המצב:
אני רוב הזמן באולפנא ואין לי איזה קשר ספציפי עם בן חוץ מאותו מדריך שאנחנו מתראים בסניף פעם בשבוע שבועיים כשהוא חוזר מהישיבה, (עכשיו הוא גם התחיל לשלוח הודעות וכאלה), וחוץ מעוד כמה בנים שזה לא קשר ממש, אלא קשר לשם ההדרכה – כמו למשל המדריך שאיתי, או כמה בנים בשבט שלי או בצוות ההדרכה של הסניף.
אבל בכל זאת – אם אני רוצה ואם לא נוצר קשר ואני כן מודעת לזה שאני עוברת על איסורים 'סובייקטיבים' כמו שאמרת. הרי יש המון צחוקים בין לבין, טיולים ופעולות, ישיבות וסתם שמתראים, אין כזה דבר לא לדבר. קורה גם הרבה שמלווים אותי הביתה למשל אז בדרך מדברים וכו'. . .אז מצידי זה אולי סתם דיבורים תמימים אבל הנה, עובדה שלגבי אותו מדריך זה לא ככה, עובדה שהוא התחיל להתקשר אליי מהישיבה והכל. . .
מה שגם אני והמדריך שאיתי יוצא לנו לדבר ממש הרבה על דברים כמו פעולות וישיבות וכו'. . .וכן נוצר קשר! כי אי אפשר לדבר כמעט כל יומיים ולתכנן ביחד דברים – ושלא יווצר קשר (אולי יבש וטכני, אבל עדיין קשר).
אז אני ממש מבולבלת ולא יודעת מה לעשות – זה לא רק אותו מדריך, זה בעצם כל ההמצאות הזאת בסניף.
מצד אחד ברור לי שחלק ממה שאני עושה הוא ממש לא בסדר.
אבל מצד שני. . . אני מרגישה שאני כל כך תורמת לסניף, גם אני מרגישה שאני ממש משפיעה על חניכים שלי (בלי עין הרע), גם אני מרגישה שאני תורמת לאווירה הכללית בסניף שצריך המון לחזק שם, וגם כמובן בשבט שלי (אמונה) שיש לנו התנדבויות ופעולות ואני מקבלת שם ממש המון ונבנית שם כמו שאני לא נבנית בשם מקום אחר. . .
הסניף הזה הוא הבית השלישי שלי אחרי האולפנא וזה לא כל כך פשוט לעזוב אותו. . . הוא יקר לי מאוד ויש הרבה מה לעשות ולתרום שם.
אז השאלה הגדולה היא בעצם. . . איך להיות בסניף ובכל זאת לנהוג כהלכה? מה מותר ומה אסור?
קשר עם המדריך שאיתי שכולל רק דיבורים על השבט והצוות וכו' (ברור שפה ושם יש צחוקים אבל לא משו רציני) מותר?
קשר של סתם דיבורים שטחיים כמו מה נשמע וכו', או דיבורים למטרה של פעילות בסניף וכו' מותר?
ובכלל – איך אני צריכה להתנהג?
עם אותו מדריך אני כבר בע"ה אמצא מה לעשות – אבל הבעיה הגדולה של כל החברה המעורבת בסניף ממש מטרידה אותי.
(ולגבי הכתיבה ה'חדה' – נכון, היא קצת מפחידה ומחייבת, אבל בסופו של דבר, גם אם זה קשה זה מה שצריך לעשות. . . אבל לא הייתי ממליצה לך לכתוב לכולם ככה, כי אני אישית יודעת שצריך ללכת על פי ההלכה גם אם לא תמיד נח והכל, אבל יש כאלה שיכולים ממש להתקומם נגד זה. . . )
אני יודעת שהשאלה ממש מבולבלת ולא מסודרת. . . זה בגלל שכל השאלות עולות לי בבת אחת. . . אז אני ממש מצטערת ותענה לי רק כשיש לך (ואם יש לך) זמן.
תודה רבה!!
ניצה
[תשובה]:
שלום לך ניצה.
קראתי שוב את השאלה הראשונה שלך ואת תשובתי עליה (אני שומר את הדברים בדיוק למקרים כאלה) ואחר כך את שאלתך הנוכחית.
נראה לי שהתשובה הראשונה נתנה לך את רוב הכלים כיצד לברר את מצבך ומה שחסר לך עכשיו הוא בעיקר ידע הלכתי מה מותר ומה אסור בקשר בין בנים לבנות כדי לדעת האם את חייבת לעזוב את הסניף או שמותר לך להמשיך להישאר בו תוך הימנעות מן האיסורים שעלולים להיות בו.
קודם כל, בלט מאוד משאלתך שיש לך בעיה עם הדיבורים עם מדריכים אחרים שנמשכים אל מעבר לדברים ה'יבשים' של עיסוקי הסניף ואת שואלת מה ההלכה אומרת בנידון.
אצטט כאן שתי הלכות מהשו"ע בחלק אבן העזר, סימן כא'. אני מציע לך לבקש ממישהו בסביבתך לשבת וללמוד אותן ביחד עם המפרשים עליהן כדי שהדברים יתבררו לך יותר.
(א) צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה להקל ראשה כנגדה או להביט ביופיה ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה אפילו אינם עליה שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק אסור להלך אחריה אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ד' אמות והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות ואלו הדברים אסורים בחייבי לאוין:
(ו) אין שואלים בשלום אשה כלל אפילו על ידי שליח, ואפילו על ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים, אבל מותר לשאול לבעלה איך שלומה:
הרבה מאוד דנים על הלכות אלו וחלק מהמפרשים מסבירים שהדבר תלוי בהתאם למנהג המקום, התקופה וכו'. על פי זה מסבירים שהיום אפשר לומר לאישה שלום, שהאוכל היה טעים וכו' וכו'. יש כיוונים בפוסקים להקל בזה. אני לא פוסק ואין לי שום סמכות בעניין אלא רק להביא את מה שפסקו רבותי. למעשה שורש כל ההלכות בדברים האלו הוא ההבנה שאם הדברים נעשים לצורך היתר (כמו שמפורש בהלכה לגבי היתר לראות פני אשה פנויה כדי לדעת אם אין היא מכוערת בעיניו לפני שהוא מתחתן איתה, מופיע באותו סימן בהלכה ד') ובצורה שבה מקובל בעולם לנהוג אין בכך משום עבירה. השאלה הגדולה היא איפה להעביר את הקו הזה. כל זה כמובן מעבר לשאלה האם המציאות הזו של העירוב בנים בנות שבסניף מותר. העבודה שאת צריכה לעשות (ואני בכוונה משאיר לך עבודה) היא לברר האם ישנם רבנים ומיהם הרבנים שמתירים את המציאות המעורבת הזו מפני התועלת שבה וכו' (ודרך אגב, יכול להיות שמאז שהוקמה התנועה המצב השתנה וכו' והיתר של אז לא קיים להיום ולכן צריך לחפש פוסקים עדכניים, אל תתביישי להתעקש על זה, תרימי כמה טלפונים ותבדקי את העניין). עד כמה שידוע לי אין שום איסור בחברה המעורבת אבל היא מעוררת המון בעיות (כפי שכבר ידוע לך) ולכן צריך למצוא דמות רבנית שמוכנה לקחת על עצמה את האחריות למציאות הזו ולא סתם לומר שמכיוון שאין איסור בזה אפשר לעשות זאת. על גבי היתר זה (אם תמצאי אותו) את צריכה לשקול טוב ובעדינות את המצב בסניף. הבעיה כאן היא משני כיוונים. אם לך יש הרהורים רעים אסור לך לבוא לסניף. נ-ק-ו-ד-ה. זה קשה אבל הקב"ה נותן לאדם ניסיון רק אם הוא יכול לעמוד בו. אם את יודעת שאת חזקה ולך אין את ההרהורים והבעיה היא רק הדיבורים מסביב ובן מסוים שהוא מהרהר בך, נראה לי (ושוב, אני לא פוסק) שאת הדיבורים את תוכלי להתיר לעצמך (על סמך אותו פוסק שמתיר את מציאות סניף מעורב) אם ברור לך שהם לתועלת, באופן הנורמאלי וכו'. את המציאות של הבן והחשש שאת מכשילה אותו (דבר שאסור משום 'לפני עיוור לא תיתן מכשול') אני חושב שצריך לבדוק על ידי שתשקלי עד כמה הוא ברקע של הסניף ועד כמה הוא מרכזי. אם את מרגישה שהוא כל הזמן שם, כל הזמן יש איתו קשר וכו' אז המצב יותר חמור ויכול להיות שזה מצדיק פרישה, אבל אם המצב הוא שאת נמצאת לתועלת ורק מדי פעם בהחלטת הבן הזה יש איזה 'תאקל' אז יותר קל להקל. הרי לא הגיוני לומר שאם הבן הזה מחכה לך ברחוב למטה תהיי חייבת לא לצאת לעולם מהבית, נכון? אין לבן הזה את הכוח למנוע אותך מלעשות את מה שאת רוצה ולכן יש כאן ערבוב של שני הדברים וצריך לבדוק האם כאשר את בסניף ברור שיש בעיה ואת אחראית עליה או שלא ברור שיש שם בעיה ורק מדי פעם הוא מייצר אותה בהחלטתו ואז זו כבר בעיה שלו. אם ברור שאת גורמת לו איסור עלייך להימנע מזה ואם זה דבר שתלוי בהחלטתו אז זו כבר בעיה שלו.
רק רציתי להזכיר שאינני פוסק ושאחריות הברור ההלכתי מוטלת עלייך. אני מציע לך לברר את הנושא עם פוסק רציני שאת מכירה. אם אין לך כזה אני יכול להמליץ לך לשאול את השאלה בצורה ברורה באתר
Yeshiva.org.il
בכל מקרה, אני באמת חושב שהדבר האחראי ביותר יהיה לדבר איתו, להזהיר אותו מפני האיסורים ולוודא איתו מה המצב. אני יודע שזה קשה, אבל מי אמר שקל להיות יהודי?
שיהיה לך המון המון הצלחה, תמשיכי להיות רצינית ואל תפחדי לעשות את מה שנכון, תאמיני לי שרק תרוויחי מזה.
יהונתן, חברים מקשיבים.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!