התנהגות לא טבעית כשאני בחברה

שלום!
ספרת על פיצול התנהגות. ההתנהגות הטבעית היא של קרבת אלוקים והתעלות והתחזקות בכל מידה טובה, אך בזמנים מסוימים החברה גורמת לך להתנהג אחרת. אשריך שיש זמנים שאת חיה ע"פ הטבעיות הקדושה הזו. ושאלתך בנפשך – מה לעשות אם בחברה את מתנהגת בניגוד לטבע זה?
ראשית, יעצו לנו חכמנו בפרקי אבות "קנה לך חבר". חפשי בין חברותייך מישהי עם שאיפות לצדקות שדומות לשאיפותייך. השקיעי בחברות זו מאמצים, כמאמר המשנה "קנה". זה עולה, אבל לא כסף אלא השתדלות. לא מדובר בחברותא (למרות שאפשר ללמוד יחד או לשוחח על דברים רוחניים), ולכן מצאנה יחד דברים נחמדים שאפשר לעשות יחד: לטייל, לשיר ולנגן, לשחק, לדבר, לצחוק; בקיצור – תהיינה יחד.
אם החֲבֶרה שקנית שייכת לחֶבְרה שלך – חשובנה יחד איך להתגבר על ההסחפות שלך לשטחיות בהיותך בחברה.
עד כאן עניתי מה לעשות, אבל יש מקום לברר מה לא כדאי לעשות.
אם המציאות היא שהיותך בחברה גורמת לך להתנהג בצורה לא טבעית ולעשות שטויות, כדאי לחשוב האם כדאי להיות עם החברה הזו. יש אפשרות שרק בחברת בנות מסוימות את עושה שטויות, ואז אפשר לחפש חברה אחרת (לא את החברה שבה נמצאות בנות אלו). אבל לא פרטת מה המסגרת החברתית הבעיתית: האם זו החברה שבמקום מגורייך, והאם יש אפשרויות אחרות לחברה, או שמדובר במקום קטן ואין מבחר גדול. אם מדובר בחברה באולפנא – כדאי, אם אפשר, לשוחח על כך עם המחנכת או המדריכה. גם אם הן לא תוכלנה לשנות את החברה, הן משמשות כעזר מבחוץ למי שרוצה לא להסחף אחרי האחרות.

בתפילה, בסוף ברכות השחר, אנחנו מבקשים מהקב"ה "שתצילנו מחבר רע", והרי בקשנו קודם להנצל מאדם רע, אז מה ההבדל?
יש אדם שטבעו רע, ויש אדם שהוא בסדר, אבל כשאני מתחברת אתו – אז הרע השטותי שבי ובו מתגלים. אולי כל אחד מאתנו יכול להתגבר על יצר עשיית השטויות, אבל כשאנחנו יחד בולטת ההתיחסות קלת ראש. כלומר, אין כאן ביקורת מוחלטת כלפי הזולת, אלא ציון עובדה שבמקום שנשפיע לטובה אחד על השני – קורה ההיפך. וגם מחבר רע ואפילו משכן רע אנחנו מבקשים שה' יצילנו. אבל אי אפשר להשאיר את כל העבודה לרבש"ע. גם אנחנו צריכים לפעול ולהתרחק גם ממי שהקרבה והשכֵנות גורמים שהוא משפיע עלי בצורה רעה וגם מהחבר הרע.
תארתי אפשרות אחת לבעיות של התנהגות לא טבעית בחברה, כשזו ההתנהגות המקובלת על הקבוצה הזו כשהם מתאספים.
לפעמים המצב שונה – כולן בחברה מתנהגות מאוד יפה, אבל כשמישהי מסוימת מצטרפת – מצפים ממנה להיות הנועזת, המשתוללת, בקיצור בסלנג – המופרעת. אז מספיק שנחליט ונודיע לחברה ששינינו סגנון ונהיה עקביים בחוסר הסכמתנו להיות הגורם התוסס.
למרות שזה נשמע קל – זה קשה לבצוע. החברה נהנתה במצב זה משני עולמות: גם כולן היו בסדר (חוץ מ…) וגם היה מעניין, מישהי דאגה להתנהגות לא שקולה. גם הבת שהתנהגה כך הרויחה הרבה תשומת לה והערכה, אבל באמת הכל היה מזוייף. זו הייתה תשומת לב שלילית, וההערכה הייתה חיצונית, שהרי כל אחת מהאחרות התברכה בלבה שהיא לא כזאת. זו שעשתה את השטויות שימשה כ'ליצנית החצר'. בת שמוצאת את עצמה במציאות כזו צריכה לחזק את הצדדים החיוביים והשקולים שבה, כדי שתזכה להערכה בזכות מעלותיה ולא מעלליה.
אם מדובר בחברה באולפנא, כדאי לשוחח על כך עם המחנכת או המדריכה. גם אם הן לא תוכלנה לשנות את החברה, הן משמשות כעזר מבחוץ למי שרוצה לא להסחף אחרי האחרות.

הרמב"ם אומר ש"דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, נוהג שמנהג אנשי סביבתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים כדי שלא ילמד ממעשיהם" (הלכות דעות, פרק ו').

אם את רוצה לברר בצורה מפורטת יותר אשמח לשמוע ולהמשיך קשר (כתבי לנו ואשלח לך את הטלפון שלי)
רחל, חברים מקשיבים