התקדמות בריצה או לאט?

שלום רב,
א. לגבי שאלתך הראשונה, עד כמה שהצלחתי להבינה, את שואלת האם בעצם לא כדאי ללמוד קצת דברים ולקיימם לפני שאת מתפרשת בלימודייך על כל התנ"ך בבקיאות? אז אם אני צודק והבנתי נכון התשובה פשוטה (ודומה גם לשאלתך השלישית שאתייחס אליה בהמשך) מה שעוזר לך בהתקדמות בעבודת ה', מה שאת מרגישה שיהיה טוב לך ללמוד- זה מה שאת צריכה ללמוד! "אין אדם למד אלא ממקום שליבו חפץ" – זו הדרכה גדולה של חז"ל ועל כך אומר הרב קוק זצ"ל שבפשטות הקב"ה שולח לאדם הדרכות בחיים לאן פניו צריכות להיות לפי ייעודו-ייחודו, אם נשמתו של אדם מעידה לו שעכשיו הוא נמשך למוסר – ילמד מוסר, אם גמרא – גמרא ואם אמונה – אמונה. זה ממש מדהים לגלות כל פעם מחדש את הסוד הנפלא הזה שיש לנו השגחה פרטית מלמעלה שמדריכה אותנו את ייעודנו. אדם כל חייו עמל בשאלה "מי אני?", "מהו ייעודי?" ושוכח שהקב"ה למעלה מכוון את העניינים והשכל שלו הוא רק כלי עזר… אם כן תשובתי לך באופן הפשוט ביותר – למדי תנ"ך בבקיאות! מעבר לזה, התבונני פנימה אל תוך עצמך תוך כדי לימוד ותבחני האם יש משהו בלימוד אותו תוכלי להפנים ולהשריש בתוכך כמו שאומר הרמב"ן באגרתו המפורסמת: "וכאשר תקום מן הספר- התבונן באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" לא צריך להיבהל מההיקף, נשמתך לא תיתן לך ללמוד ולשכוח את עצמך! ערכים גדולים תוכלי למצוא בתנ"ך, מידות עצומות, אמונה שלימה, וסיפור של עם קדוש לדורותיו הנשלח למלא את ייעודו. ת"ח צריך להיות מקושט ב-כד' ספרים של התנ"ך ככלה המקושטת ב- כד' תכשיטים, כך אומרים חז"ל, האם יש מישהו שלא רוצה להתקשט בקישוטים כל כך נוצצים ומשמעותיים? אולי כדאי לך במקביל ללימוד הבקיאות לעיין בכל מיני עניינים שבהם את נתקלת וכך תרגישי ממש את מה שכתבתי… ! עלי והצליחי.

ב. אגדות וסיפורי צדיקים הריהם פעמים רבות מרפא לנפש עייפה. כשקוראים על גדולי הדורות, קוראים סיפורים על דרכיהם הנפש מתרחבת, מתדבקים אנחנו לפתע בהם , נמשכים אליהם ונפשנו מתאווה לדבר אחד- להיות כמוהם! הלוואי עלינו! זה פועל המון בנפש! יכולים אנו להיתקל בסיפורים שיאירו את עינינו למידה מקולקלת שלנו, שישפכו אור על מקום שעליו לא חשבנו בכלל להסתכל ולהתבונן, מגלים אנחנו פתאום רגישות עצומה לכל אדם שהייתה בהם וחיינו מושפעים מכך. גם אנחנו לפתע מפתחים רגישות, גם אנחנו רואים דברים באופן ברור יותר! לא סתם אמונת ישראל מתבססת על המסורת, על הישן. לא סתם כל לימוד התלמוד וההלכה מבוסס על מחשבות של גדולי עולם אלה- הם היו כמלאכים בעוד אנו כבני אדם, הם היו כבני אדם בעוד אנחנו כחמורים! קראי סיפורי צדיקים, את לא חייבת לקבוע עתים בזה אבל בהחלט כדאי מדי פעם… (חוץ מזה- איזה סיפורים תקראי לילדייך בע"ה לפני השינה? שלגייה?…)

ג.  אחחח, מסילת ישרים- איזה ספר מדהים… זכית ללמוד בספר היסוד ממש לכל עבודת ה' שלנו. רבי פינחס בן יאיר נתן לנו בתחילת הספר (כפי שהביאו רמח"ל) מדרגות מדרגות של מידות- זהירות, זריזות, נקיות וכו' זוהי המלצה שלו בדרך עבודת ה' ואנחנו צריכים להבין את משמעותה. הרבה שאלו האם זה מחייב? – האם דווקא הסדר הזה הוא הנכון ביותר? וענו על כך שודאי זהו הסדר המומלץ. אלא מה?- נשאלת השאלה מה יהיה בינתיים עם מידת הענווה? אם אצטרך לחכות עד שאסיים את מידת הזהירות לעולם לא אגיע לענווה! אלא פשוט הוא הדבר שכל מידה כוללת בתוכה גם את המידות שאחריה וכל מידה כוללת בתוכה גם את המידות שלפניה. לפעמים הזהירות תבוא לפני הזריזות ולפעמים הפוך! בהקדמה למידת הזריזות אומר הרמח"ל (אני אומר מהראש ולכן זה לא מדויק מן הסתם) "הזהירות מוסב על ה"לא תעשה" והזריזות על ה"עשה". האם זה הגיוני? האם הזהירות לא כוללת מצוות עשה? האם הזהיר לא צריך להיות זהיר לקיים מצווה לפי דקדוקיה ולהיצמד להלכה? – אלא ששוב אנחנו רואים שכל מידה כוללת בתוכה גם את השאר. אז למה אם כן יש לנו דירוגים? – כיון שכל מידה באה להדגיש לנו פן אחר שאותו צריך עכשיו להדגיש! בכל אופן, את שרוצה כל כך יפה להתקדם לא צריכה להיבהל מהתקדמות מהירה, מסילת ישרים איננו ספר של קריאה חד פעמית- 100 פעם לא מספיקות! תתקדמי, תסיימי ותחזרי עליו עשרות פעמים ותבחיני שאין פעם אחת שלא התחדש לך חידוש נוסף! למה הבאתי את כל ההקדמה הארוכה הזו? – כי עכשיו נוכל להבין שכמו כל דבר בחיים אין שלבים מוגדרים- כל שלב בחיים בונה ונבנה יחד עם שאר השלבים! הלימוד על מידת הענווה יעזור לך גם עם מידת הזהירות! הלימוד על מידת רוח הקודש- יעזור לך עם מידת הזריזות? – ההתקדמות היא תמיד קדימה ואנחנו משתמשים בכל דבר העומד לרשותנו לשם כך! למדי מסילת ישרים "על הסדר" מבלי לעצור, הוסיפי פירושים מדי פעם ו- ה' יהיה בעזרך!

ועוד דבר חשוב, ההתקדמות של האדם אינה רק בתחום המעשי, אלא גם בתחום הרצון. כאשר את קוראת על מידה, גם אם את רחוקה עדיין ממנה בפועל – את מזדהה עם הדברים, את רוצה אותם באמת וממילא האישיות שלך מתרוממת. אל תחשבי שאם את לא מיישמת הכל זה סימן שאת לא רוצה – תמיד יש פער באדם בין הרצון העמוק שלו, בין עומק אישיותו לבין הבפועל. העיקר הוא שנשתדל באמת להתקדם, לאט לאט אבל בבטחה. לכוון את המעשה אל הרצון – זו לא עבודה של יום אחד!

ד. לסיום משהו כללי: שאלותייך חורזות האחת את השניה, בכולן הנושא היה "האם אני לא רצה מדי מכדי להתבונן פנימה?" (לעניות דעתי) ועל כולן אני רוצה לחרוז לך תשובה אחת- אם את קוראת את ההקדמה של מסילת ישרים ובה צועק רמח"ל על הרצים ומעיינים בכל מיני חכמות מבלי לשים לב לעיקר עבודת ה'. את לא כזו! לפי שאלותייך את מעוניינת מאוד לעבוד את ה', לתקן את המידות. זה מטריד אותך כל כך עד שאין לי ספק שתצליחי- נשמתך מדריכה אותך נהדר! בטחי בה ובקב"ה! אם יש בידייך משהו על מנת להתקדם בעבודת ה'- רוצי קדימה, אל תהססי! את עובדת מקסים!

ה.   כמובן , אנחנו תמיד שמחים לענות ואשמח שתמשיכי לשאול תמיד!
עלי והצליחי,
אילן, חברים מקשיבים.