השבת בעזרת ה' נתחיל לקרוא את אחרון החומשים – חומש דברים.
חומש זה מגולל את נאום הפרידה של משה רבנו מעם ישראל, רגע לפני הכניסה לארץ ישראל.
החומש נפתח במילים – " אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל בני ישראל".
פסוק זה למעשה מסביר לנו גם כן מהי הסיבה לשמו של החומש: דברים= הדיבורים של משה.
זהו מעמד לא קל עבור עם ישראל, ובוודאי לא מעמד קל עבור משה אשר יודע כי זהו נאומו האחרון בפני העם.
זו משימה לא פשוטה להצליח להעביר את עקרונותיך כמנהיג, שעה שאתה יודע כי העם ממשיך אל הארץ המובטחת ועליך להישאר מאחור.
אולם, לא בפרידות ובנאומים ברצוני לעסוק (*)- אלא במהפך גדול שאנחנו נחשפים אליו עם פתיחת החומש וכמעט לאורך החומש כולו.
משה רבנו, בתחילת דרכו (שמות ג'), מנהל דו שיח ארוך ומורכב עם הקב"ה.
הקב"ה מצידו מנסה להטיל על משה את תפקידו החדש כמושיעם של ישראל מידי השלטון המצרי, ומשה רבנו מצידו מנסה להניע את ה' מלבחור בו.
אחד הטיעונים שמשה רבנו מעלה בפני הקב"ה הוא (שמות ג,י )-"לא איש [דברים] אנוכי גם מתמול גם גם משלשום…".
לא ייאמן, אותו משה רבנו אשר טענתו היא "לא איש דברים", בסופה של הדרך פותח בנאום ומעניק לחומש האחרון את השם "דברים".
מפליא לחשוב איזה תהליך משה רבנו עבר בהדרכתו של הקב"ה, תהליך שסופו שינוי מן הקצה אל הקצה- מאותו דימוי עצמי של אדם מגמגם שלא ראוי להנהיג, אל מנהיג בעל יכולת רטורית מיוחדת במינה, המצליחה לשלב בטוב טעם פרידה, ביקורת וירושה ערכית להמשך דרך.
אכן, ניתן להשאיר זאת אי שם בערבות מואב אצל משה רבנו, אולם תורתנו תורת חיים והיא קשורה לכל אחד ואחת מאיתנו.
לכל אחד יש את הדבר שאותו "אני לא יכול, אין סיכוי.." – אבל בהנהגה של הקב"ה, אין [דבר] (או אולי [דיבור]) כזה!
ואולי, כמו שכבר אמרו גדולים ממני, דווקא במקום שבו יש קושי- שם טמון שיא היכולת והכישרון שלנו.
אגב, דברים אלו אמורים גם על מציאות של אומה שלמה, יום ראשון (אם לא נזכה) נצום את צום תשעה באב.
ראייה שטחית מדי, מעלה מציאות שאין בה כל סיכוי להקמת בית מקדש- האמת והצדק הלכו לאיבוד, תועבה ותאווה משתוללים וברחובות ומה לא..
אבל, אם יש רצון לחולל מהפך- ה' נותן את היכולת.
זה מתחיל במהפך האישי של כל אחד- באמון שלו בעצמו ובשאיפה לתיקון, ומתוך כך זה משפיע על העם כולו.
וכמו שהקדים ואמר ד"ר סוס- ["זה היום שלך
