בפעם הקודמת קראנו על שיחת מרדכי ואסתר – על בקשתו של מרדכי שאסתר תפעל אצל המלך לגזרת המן.
מעשה זה מסוכן לא רק לחייה של אסתר שמא תעבור על החוק או תרגיז את המלך אלא גם לנשמתה: אם תבוא מרצון ותמשיך לחיות איתו לא יהיה לה עולם הבא כי זו מצווה הבאה בעבירה.
אסתר מסכימה רק בתנאי שמרדכי יאחד את כל היהודים שיצומו בעדה כי כשעם ישראל מאוחדים (לא "מפוזרים ומפורדים") ועושים את דבר ה' – יזכו לגאולה!
*
"[וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית, נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, בְּבֵית הַמַּלְכוּת, נֹכַח, פֶּתַח הַבָּיִת]" (אסתר, פרק ה' פסוק א').
חֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית, נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ = הפתח הוא המקום שם נופל דבר.
כשתלמיד עומד בפתח דלת המנהל והמנהל לא מכניס אותו – זה גורם לפחד בקרב התלמיד.
אבל גם בחיינו, אנו עומדים להיכנס לבית לא מוכר – אנו לא בטוחים מה מחכה לנו.
יותר מזה: אנחנו בפתח משהו חדש – חוששים אם נצליח בו או ניכשל כי אין לנו שום ניסיון (זה חדש).
אסתר מתפללת:
"[לַמְנַצֵּחַ, עַל-אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר; מִזְמוֹר לְדָוִד. אֵלִי אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי; רָחוֹק מִישׁוּעָתִי, דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי. אלוקי*אֶקְרָא יוֹמָם, וְלֹא תַעֲנֶה; וְלַיְלָה, וְלֹא-דֻמִיָּה לִי. וְאַתָּה קָדוֹשׁ* יוֹשֵׁב, תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. בְּךָ, בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ; בָּטְחוּ, וַתְּפַלְּטֵמוֹ. אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ; בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא-בוֹשׁוּ… אַל-תִּרְחַק מִמֶּנִּי, כִּי-צָרָה קְרוֹבָה: כִּי-אֵין עוֹזֵר. סְבָבוּנִי, פָּרִים רַבִּים; אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי. פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם; אַרְיֵה, טֹרֵף וְשֹׁאֵג. כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי* וְהִתְפָּרְדוּ, כָּל-עַצְמוֹתָי: הָיָה לִבִּי, כַּדּוֹנָג; נָמֵס, בְּתוֹךְ מֵעָי. יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ, כֹּחִי, וּלְשׁוֹנִי, מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי; וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי. כִּי סְבָבוּנִי, כְּלָבִים: עֲדַת מְרֵעִים, הִקִּיפוּנִי… וְאַתָּה ה', אַל-תִּרְחָק; אֱיָלוּתִי, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה … אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי; בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ. יִרְאֵי ה', הַלְלוּהוּ* כָּל-זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּ
