אני גרה במושב דתי. אבל רוב האנשים כאן וכמעט כל בנות גילי לובשות חולצות קצרות, מכנסיים, חצאיות מיני וכו'… אני לעומת זאת מגיעה ממשפחה יותר שמרנית ואני לובשת רק חצאיות עד הברך וחולצות עם שרוולים שמכסים את הכתף. אני בבני עקיבא ומבלה הרבה זמן עם בני גילי. העיניין של הלבוש מפריע לי לפעמים אבל למדתי להשלים איתו ואני גאה בכך שאני לובשת חצאיות. מה שכן מאוד מפריע לי זה שלאחרונה השבט שלי החל לעבור על איסור נגיעה. מתחבקים, מנשקים, ובכללי נוגעים זה בזה. שמירת נגיעה זה עיניין שמאוד חשוב לי ולפעמים נורא קשה לי להיות בחברה שהדבר המגניב בה זה להציע חברות ולגעת בנים בנות. לפעמים כשאני הולכת עם חברות שלי הדבר היחיד שהם מדברות עליו זה בנים חתיכים ובגדים מהממים וזה גורם לי להרגיש שונה. כי אני בן אדם די בוגר לגילי ואני ממש רוצה שאוכל לדבר עם אנשים על דברים בעלי משמעות וערך. מצד אחד אני נורא אוהבת את החברות שלי ואת הידידים שלי. ומצד שני קשה לי להיות לידם כשכל מה שמעניין אותם הם בנים בנות ולגעת זה בזה. זה ממש מפריע לי. מה אפשר לעשות?
שלום לך תהילה היקרה
באמת לא קל להיות במצב שלך. את מרגישה משהו עוצמתי, בוגר, משמעותי, מתבסס על ערכים, והחברה שמסביבתך פחות מתחברת לזה. אכן, בסופו של דבר, כל חברה, כל אדם מתקדם בקצב שלו, חי את החיים שלו ולפעמים יש באמת פער בין האדם ובין החברה.
כיצד ניתן לגשר בין הפערים האלו?
קודם כל, לפעמים אין אפשרות לגשר על הפער הזה. הרבה פעמים האדם 'חי' במקום בו הוא מנותק קצת מהחברה. כך חז"ל דורשים שאברהם אבינו נקרא 'העברי' – כל העולם בעבר אחד והוא בעבר השני. לא קל להיות במצב הזה אבל זה בהחלט אפשרי
דבר שני, אפשר לנסות לחפש חברה אחרת שהפער בה יהיה פחות קיים. אני לא יודע היכן את לומדת, אבל אולי כדאי למצוא מקום לימודים שבו תהיה חברה שתרגישי יותר מחוברת וקשורה אליה.
דבר שלישי, אני מאמין שגם החברה של היישוב היא לא אחידה ויש אולי בנות שישמחו מאד לדבר איתך בענינים משמעותיים אלא שכרגע הן 'נגררות' לשיח הכללי. אולי תנסי למצוא אפילו בת אחת, שאת חושבת שיתאים לדבר איתה, – ותנסי לדבר איתה בדברים שמענינים אותך. לפעמים חברה אחת 'עושה את כל ההבדל'.
מקוה שהועלתי מעט, תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי
טוביה
tsbias1@gmail.com
