חברות השתכרו בטיול שנתי

שלום חביבתי,

אפתח בהתנצלות אמיתית וכנה לגבי עיכוב התשובה!
פעמים רבות נוצר עומס רב בשל שאלות רבות המגיעות למערכת. אנו עושים את כל המאמצים על מנת להגיע אל כולם במהירות האפשרית.

בכול אופן- מאחר ועברו כמעט שבועיים כבר מהטיול אני בטוחה שיש התפתחויות חדשות ושקרו הרבה דברים בינתיים- הן ביחס בינכן- החברות, הן בתוכך עצמך- וודאי חשבת על הדברים ואת כבר לא נמצאת באותה נקודה בה עמדת בזמן שכתבת את השאלה מתוך עומס וסערת רגשות.
על כן אנסה להתייחס בגדול- באופן כללי לענייני אמון בין חברים, יחסים בינאישיים- השפעה שלילית, אכזבה, שקר תחושת בגידה וכו'- שאלו דברים שוודאי עולים מהשאלה והם רלוונטיים תמיד.
על כל פנים- את יותר ממוזמנת לענות לי אחרי שתקראי ולעדכן אותי על התפתחויות בסיפור- אשמח מאוד לשמוע ולהיות מעורבת!

אז ככה-
המצב אותו תיארת באמת לא נעים.
כשקראתי את המכתב עלו בי תחושות דומות מלפני מספר שנים (לא רב, אני לא כזו זקנה..(: )
כשגיליתי שחברה שלי מחביאה סיגריות…
אומנם הדברים היו מזמן ולא כ"כ קיצוניים- סתם "משובת ילדות" כפי שגם החברות שלך הגדירו זאת. מאז היא התבגרה וגדלה ולא עושה יותר "נסיונות" כאלו או "שטויות " כאלו אם נהיה ספציפיות…
אני רוצה להגיד לך אשרייך על הרגישות- הדברים כ"כ כואבים לך. זה ניכר מכל מילה ממכתבך וממש מרגש. הדאגה האמיתית והכנה לחברות, האכזבה והתחושה הזו של אובדן אמון. היא בהחלט קשה וכואבת וממש פוגעת פיזית בגוף!
ועוד אשרייך על העמידה! על היכולת לסכן את החברות ולהשאר נאמנה לעקרונותייך. הדברים בהחלט ראויים להערכה!
עם זאת, את צריכה לגלות "עין טובה" מה שנקרא- לנסות ללמד עליהן זכות, למצוא נקודה טובה ולהתמקד בה.
בהחלט יכול להיות שיש אנשים שלומדים רק דרך ניסוי וטעייה- הם חייבים לגעת באש כדי להאמין שהיא גורמת כווייה. ונשמע שזו הבעיה במקרה של חברותייך. הן רצו להיות "כמו כולם". לנסות להבין מה אנשים מוצאים בחוויה הזו. אז הן חיפשו את ההזדמנות הנכונה וודאי שטיול- רחוק מהבית, עומס של "שואו" ולחץ חברתי הוא הזמן האידיאלי לכך. זו תופעה עצובה ומעידה על חוסר בגרות מסוימת, אך למה לך לקחת אותה ללב??
את לא אשמה בכך. הרגשתי במהלך קריאת המכתב שאת לוקחת על כתפייך את האשמה, ולא מוכנה לדבר איתן יותר. לדעתי התגובה שלך צריכה להיות הפוכה- להראות להן את הטעות. להוכיח אותן ולהשאר חברה שלהן בכוח. לא במקום שזה פוגע בך ובאופייך, במידותייך או ברמה הדתית שלך אבל דווקא כעת הן צריכות אותך? הן אבודות והן "בודקות גבולות". מנסות למתוח את החבל עד הקצה.
אל תתרגשי מהן. תנסי כחברה טובה להסביר להן למה מה שהן עשו שגוי בעינייך ולמה את לא מוכנה בשום אופן לסבול את זה. אני בטוחה שהן מתביישות במעשה הזה היום- במבט לאחור הן תפסו את טעותן. באותו רגע לא יודעת מה ניתן היה לעשות כדי למנוע זאת, השאלה היא מה ניתן לעשות עכשיו, אחרי, לדאוג שזה לא יישנה ושהן יבינו זאת.
דיברת על ניתוק קשרים- שמעי, זו תחושה אישית שלך. לעיתים האדם חייב לגונן על עצמו ולהסתובב בחברה שתקדם אותו ולא חלילה תדרדר אותו אך לעיתים אם האדם חזק מספיק, דווקא חשוב שהוא יתחבר עם קבוצות כאלו. כי מה שעלול לקרות זה שהמערכת תתייאש מהן, יסמנו אותן והן ידרדרו לשוליים…
אני מעלה כאן נקודות למחשבה. התשובה בידייך – ושוב אני אומרת, אשמח לשמוע איפה הדברים עומדים עכשיו…
דעי לך שמריבות וחוסר הבנה עם חברות זה משהו שקיים תמיד. הוא בונה את האופי וחברות זה אחד הדברים הכי הכי חשובים שיש לנו בעולם הזה. הם עוזרים לנו להתגבר על קשיים ואם זכינו באמת הם מוציאים מאיתנו כוחות שלא ידענו אפילו שיש בנו…

אני מאחלת לך בהצלחה רבה בהתמודדות הזו. מולן, מול ההורים ומול עצמך.
את תראי במבט לאחור שזה "הגדיל" ו"העצים" אותך.
כל טוב,
שאי ברכה!
ענבל- inbalush.w@gmail.com