חזרתי בתשובה לפני שלש שנים אבל עכשיו מרגישה רחוקה

שלום אחותי!
מה שלומך?
תודה רבה על מילות החיזוק!
וואו. אני חושבת שאת ראויה להערכה ממש גדולה. באמת…
דבר ראשון, על התהליך שעשית, שחזרת בתשובה. וגם עכשיו, שאת רוצה ומתגעגעת לקרבת אלוקים, שזה מה שמעניין אותך- להרגיש את ה´ בחיים שלך. באמת אשרייך.

את כותבת שכבר תקופה ארוכה שאת מרגישה שאת רחוקה מה´, ולא מוצאת את הדרך לחזור אליו. את לא מרגישה התלהבות וביטחון כמו שהיה לך בהתחלה.
אני ממש מכירה את ההרגשה הזאת, תחושת ריחוק, תחושה שמשהו שונה ממה שהיה פעם.
נתחיל מזה שהתהליך שאת עוברת הוא תהליך הגיוני וטבעי.
זאת אומרת, בחיים שלנו, לאו דווקא בתחום הדתי, יש עליות ויש גם.. ירידות!
מפתיע, הא?
אנחנו פשוט שוכחים את הפרט הזה בכל פעם… ואז אנחנו בשוק שזה קורה לנו…
זה קורה בכל תחומי החיים- בלימודים, בזוגיות, בעבודה, עם חברים… יש ימים שבהם ה´אורות´, ההתלהבות והשמחה מתחלפים בחוסר בהירות, חוסר הבנה, חוסר חיבור.
כמו שיש יום ולילה, חושך ואור, קיץ וחורף… כך גם אצל האדם- יש עליות, יש ירידות.
ובפרט, אחרי ההתלהבות הראשונית של התקרבות לעולם התורה, חזרה בתשובה..הגיוני שתבוא תקופה של פחות התלהבות. כמו שתמיד ´אחרי החגים´ של תשרי מרגישים נחיתה מכל ה´אורות´ שחווינו.

אז אחרי שהבנו שזה בסדר, מה עושים בתקופה כזאת?

כמו שאמרנו, בהתחלה כשנכנסים לעבודת ה´, יש התלהבות כזאת עצומה כמו שאת מתארת, ואחר כך פתאום עובר זמן מסוים ומרגישים התרחקות.
הנטייה שלנו זה ישר להיבהל- "וואי אני רחוקה" ומכאן אני מבינה את הפתרון שחשבת עליו- להוסיף על עצמך עוד משהו בעבודת ה´.
אבל לא תמיד זה עובד, כי לפעמים זה מעמיס עלינו יותר.
אז כשאנחנו בזמנים של חוסר בהירות, הכי טוב זה פשוט זה להרפות. לא לקחת על עצמנו דברים, אלא את מה שקיים- לעשות בשמחה והתלהבות. אפילו הדבר הכי קטנטן.
תחשבי שה´ לא רוצה ממך משהו שהוא מעבר לכוחות שלך.
ולכן גם את, תדרשי מעצמך לדברים שאת מסוגלת אליהם. לאט, ובנחת.
תזכרי שעדיף לעשות קצת בשמחה מאשר הרבה בעצבות.

בזמנים כאלו, כדאי לומר לעצמנו ש"גם ההתרחקות היא מאת ה´", ו"זה בסדר להתפלל גם כשאני לא מרגישה התלהבות עצומה", "ה´ שמח בכל דבר הכי קטן ופצפון שאני עושה".
"ה´ עדיין איתי בכל צעד שלי, אוהב אותי ושמח בי!" וכו´…
הכי מעניין שבסופו של דבר, ההתרחקות תוביל אותך להתקרבות גדולה יותר ממה שהיה בהתחלה. למשל, אם תקחי כמה דקות ביום ותפני לה´, ותגידי לו שאת מרגישה רחוקה,
זו התקרבות גדולה מאוד! וה´ שמח בכל דיבור כזה.
ובכלל, כל תקופה באה ללמד אותנו משהו. תחשבי- מה אפשר ללמוד מתקופה כזאת?
למשל, כשלי זה קורה ואני מרגישה רחוקה אני לפעמים חושבת- אולי ה´ רוצה ללמד אותי להיות סבלנית ולדעת להמתין, כי כנראה שלא אהיה צדיקת הדור תוך כמה ימים…

כתבת שאת מיואשת ומתוסכלת. מבינה אותך. זה באמת יכול לתסכל. לפעמים כשמציבים לעצמנו רף גדול כמו: להרגיש תמיד את ההתלהבות- זה קצת לא מציאותי, ואז אנחנו מתוסכלים. כי קשה להרגיש תמיד תמיד. אנחנו עושים את ההשתדלות ועושים מה שאפשר כדי לזכות להרגשת הלב, אבל בסופו של דבר- אנחנו לא אחראים על התוצאות.
וזה שאנחנו לא מרגישים, לא אומר שזה לא קיים. למשל, אם סיימתי להתפלל 18 ואמרתי לעצמי שלא הרגשתי בכלל את התפילה ולא הרגשתי את ה´, זה לא אומר שהתפילה לא הייתה טובה ושה´ לא שמח בי. אז כרגע לא הרגשתי. רגש זה דבר משתנה. היום לא מרגישים, מחר כן. כדאי להשתדל לא למדוד את עצמנו במדד של רגש.

בנוסף, לתקופות כאלו כדאי לקרוא ספרים שמחזקים ומעודדים- ספרים של הרב ארז משה דורון, ספרונים של ר´ נחמן מברסלב. יש פסקה בנושא הזה של ר´ נחמן מברסלב שאני יכולה לשלוח לך למייל בשמחה.

יקרה, הלוואי שתראי כמה את מדהימה וקרובה הרבה יותר משנדמה לך.
בהצלחה רבה בכל מעשייך.
אם תצטרכי משהו תרגישי חופשי לפנות.
חג שמח וכשר!
רותם
Rotemit02@gmail.com