חניכה שמדרדרת

שלום לך שלומית, המדריכה המסורה.
אומר את האמת – השאלה הפחידה אותי. השאלה היא כבדה מאוד ועוסקת בנושא חשוב ומורכב מאוד. טוב מאוד שאת משתדל לברר את העניין כדי לדעת כיצד לנהוג בו, וכדאי מאוד שתמשיכי לעשות זאת, אבל אני אומר לך מראש – לא מהתשובה הזו הישועה תצא.
אותה בת שאת מתארת נמצאת באיזה אמצע, 'רגל פה רגל שם', והתפקיד שלך, ושל כל מי שיכול לעזור, הוא מכריע מאוד בעניין. היא מפחדת, לפי מה שאת מתארת, להכריע לכיוון של שמירת התורה והמצוות, בגלל תגובות הסביבה והמורכבות שבמשפחה. ייתכן כמובן שישנן עוד סיבות, כמו פחד ממחויבות שכזו וכו', אבל ציינתי את הסיבות שהזכרת בשאלתך.
אז איך עושים את זה?
נראה לי שהסוד הוא לא לבוא בדלת 'האחורית', להסביר ולשכנע בלי לדבר על העניין עצמו. עצתי, אבל כמובן, הדבר תלוי בך, בהכרותך אותה וכו', להסביר מה עומד כאן על הפרק. החלטה לכאן או לכאן היא לא רק החלטה של מה יאמר פלוני או אלמוני, מה יאמרו אבא, או אמא, אלא החלטה הרבה יותר משמעותית. נכון, הקשיים של מה יאמר זה או אחר הם קשיים נכונים שצריך לתת עליהם את הדעת, אבל כאשר מבינים מה עומד על הפרק הם 'מתגמדים' בשלב של קבלת ההחלטה, שהוא השלב הקשה שבו אותה נערה עומדת.
ההחלטה לאן ללכת היא החלטה שתשפיע על דרך חייה הפרטיים, על דרך זיווגה וחינוך ילדיה, על יחסה להרבה מאוד ממאורעות העולם ועוד ועוד. לא נכון ואסור לקבל החלטה שכזו לפי 'נעימות' כזו או אחרת של יחסים, אלה או אחרים.
את שאלתך סיימת בשאלה אחרת לגמרי – איך להסביר שלהיות דתי זה זכות ולא עונש. זו שאלה אחרת לגמרי, שאומרת שאותה נערה לא נמצאת בכלל במקום שבו היא רוצה להחליט לטובת חיי התורה והמצוות ונמנעת מחוסר יכולת לעמוד בקשיים החברתיים בבית ובחוץ, אלא בספק האם זו בכלל הדרך הנכונה. ציינת שיש לה איזו 'פשרה' שהיא המציאה על מה עומדים ועל מה מתפשרים.
אני חושב שאת, כמדריכה, צריכה לברר מה משני הדברים הוא המרכזי והנכון כדי לדעת איפה להשקיע את מרכז הכוחות והשכנוע. ייתכן שהיא מבינה איפה שהוא בליבה שהנכון הוא 'להלחם' על כל המצוות אבל העמדה הלא מחייבת שהיא נמצאת בה כעת מאפשרת לה לא לקום ולעשות מעשה. גם הבירור הזה צריך להיעשות בתאום עם אותה הנערה. לא כתבת לי אם יש לה 'אנטי' לדון בעניין וכו', ולכן אני לא מתייחס לנקודה הזו. אם יש לה אנטי צריך לחשוב איך לגשת, איך לדון בנושא וכו', אבל הטוב ביותר הוא, אם אפשר, לברר את הדברים עם אותה הנערה.
אני חושב שבשיחה איתה יעלו שני הדברים וחשוב להשתדל להפריד בין שתי הסיבות, השכלית והרגשית, ולבדוק מהי הסיבה המרכזית ומה הסיבה שתופסת 'טרמפ'. אני חושב, לפי היכרותי את המצב, שרוב הסיכויים שלא השאלה השכלית מה טוב בלהיות יהודי אלא השאלה הרגשית בדבר או, יותר אפילו ממה טוב בלהיות שומר מצוות זה לא עונש אלא זכות, הקושי בעשיית צעד משמעותי ומחייב שכזה.
לסיכום אני מציע לך לנסות לברר, אם אפשר איתה, את המצב המדויק* איפה אותה הנערה עומדת מבחינת אמונתה ורצונה לקיים את כל המצוות וכו' וכו', ולפעול על פי זה, תוך הדגשה לאותה נערה שהיא לא יכולה 'לחפף' את הדיון הזה כי גם החיפוף הזה הוא החלטה ב'שב ואל תעשה' וזה לא נכון ולא מוסרי להחליט על דבר גדול כל כך על פי שיקולים קטנים ממנו או, גרוע מזה, בחוסר החלטה והימשכות עם הזרם שהיא נמצאת בו, בלי לברר את אישיותה. חוסר בירור שכזה הוא לא מוסרי וגם עלול לגרום חרטות מרובות מאוד בעתיד בגלל ספק מכרסם 'מה היה אילו'.
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il

נ. ב: אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, ובו לשוחח ולהעלות כל נושא שרוצים, אחד על אחד. הקו פתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. אנחנו מחכים לכם!