טיול יחד עם חברה חילונית והחבר שלה

לשואלת היקרה שלום!
דבר ראשון לפני שאענה לך תשובה, אני רוצה לציין שהערכתי מאוד את הרגישות שלך. שאלתך מצביעה על כך שאת מרגישה "שלא בנוח" עם הנסיבות של הטיול המתוכנן, ובכך את בעצם "מרגישה" את רוח ההלכה בעצמך באופן טבעי.
כתבתי "רוח ההלכה", ולא ה"הלכה", כי השורש העיקרי של שאלתך, אינו הלכתי "נטו" אלא של הנהגה ודרך.
אני רוצה לצטט לך מספר שבודאי קראת בילדותך, הספר "עליסה בארץ הפלאות". קטע שעוסק בהתלבטות.
בקטע המדובר עומדת עליסה בפרשת דרכים ומתלבטת לאן לפנות. לפתע מופיע מולה חתול הצ'שר.
עליסה שואלת את החתול: "לאן מובילה הדרך ימינה ולאן מובילה הדרך שמאלה?"
החתול עונה לעליסה בשאלה משלו: "לאן את רוצה להגיע?"
עליסה עונה במשיכת כתפיים: "לא משנה לי לאן אגיע"
החתול אומר לעליסה: "אם לא משנה לך לאן את רוצה להגיע, למה זה משנה לאן תפני?"

אבל את, כמו שמשתמע משאלתך, משנה לך מאוד לאן תפני. את יודעת לאן את רוצה להגיע. את רוצה להוסיף קדושה. קדושה לעצמך. קדושה בעולם.
לך מאוד משנה לאן תפני ולאן יובילו אותך התלבטויותייך.
את יודעת שעצם ההרכב של טיול כזה, של בנות דתיות עם בנות חילוניות במשך טיול ממושך הכולל לינה ושהייה ארוכה משותפת ביחד – הוא בעייתי, גם ללא קשר לבנים. טיול הוא זמן של שחרור והתפרקות במידת מה, וכולנו מתנהגים קצת אחרת בסיטואציות כאלו.
השאלות שנשאלות לגבי טיול כזה הן:
לאן זה יוביל אותי?
האם אני מעוניינת באווירה של טיול כזה? האם יהיה לי קשה לשמור על ההלכות באווירה שכזו? האם תהיה אווירה של זלזול בדברים חשובים או להיפך? האם אצא מחוזקת יותר רוחנית לאחר ימי הטיול או להיפך?
ודאי תוכלי לענות לעצמך על השאלות האלו.

ועתה לשאלתך הספציפית:
היה לי עצוב לשמוע שחברתך ישנה בחדר אחד עם בן. זה נורא. נורא בשבילה, אך אין מה לעשות. (ותוכחה שלא תתקבל – עדיף שלא לאומרה).
אך גם נורא בשבילך להיות חשופה ולראות. לעלות יחד במעלית ולהיפרד. לדעת. להיות שם. לעבור בשתיקה.
ואולי אפילו דבר כזה יכול לגרום לך להרגיש פתאום "אסורה וכבולה" מול "החופש והכיף" שיש לחילונים. פתאום הבנות הדתיות שביניכן עלולות להרגיש "המסכנות שבחבורה", במקום להיפך, כפי שצריך להיות.
שותפות בטיול כזה היא פגיעה בערכי הצניעות שלך. שחיקה של הרגישות שלך. ושחיקה גם של הכבוד והגאווה החיובית שלך כבחורה שכן יודעת לאן היא פונה. כאדם קדוש שמחפש קדושה.
לכן העצה שלי היא שאת הטיול – אל תעשו יחד. הדרך שבה תודיעי לחברותייך שאינך מעוניינת להשתתף בו צריכה להיות עדינה ולא פוגעת (את גם לא חייבת לתת הסבר לכל דבר. אפשר להתחמק באלגנטיות בתירוץ כזה או אחר). אני סומכת עלייך שתדעי כיצד לתת לחברותייך הרגשה טובה, ויחד עם זה – לעשות את הצעד הזה. צעד שהוא ללא ספק יהיה לך גם לא קל, כיוון שזהו ויתור על 'כיף' לא קטן, אך בעז"ה, תעמדי בו, ובמבט לאחור גם תשמחי שעמדת בו.
יישר כוח על הרצון לשאול ולהתקדם!
קציעה, חברים מקשיבים