יום זיכרון לאם וחתונה

שלום וברכה
א. יום השנה של נפטר הוא יום מיוחד הנוגע לעילוי הנשמה ביום זה. (ע' גשה"ח פל"ב). בגמרא נזכר כי הבנים מצטערים ביום זה (נדרים יב, א), ובפוסקים אף נאמר כי על הבנים להתענות ביום זה. (או"ח תקסח, ויו"ד שעו ברמ"א). אמנם, יש דיון בכך האם תענית זו חובה או רשות. (ע' גשה"ח שם סע' ו).
ב. הטעם בהנהגות אלו של צער או תענית של הבנים, הוא משום שיום זה הוא יום דין לנשמת הנפטר (שם) ובהנהגות אלו, מסייעים לנשמת הנפטר להתעלות. לכן, גם עולים לקבר ביום זה, אומרים 'קדיש', מדליקים נר ועוד מנהגים (שם)
ג. הרמ"א מוסיף, שאסור בליל יום זה לאכול בסעודה (יו"ד שצא, ג). אמנם, מנהג זה אינו מוסכם על הכל, וכתבו פוסקים שלא ראו נוהגים כן (ש"ך שם בשם עט"ז). אחרים דחו טיעון זה, וכתבו, שאין זו ראיה שלא ראה נוהגים כן, ואדרבה יש שראו מנהג זה, ולכן דווקא צריך להחמיר במנהג. (ש"ך)
ד. ישנן גם דעות "אמצעיות" בנידון; לדעתם, איסור זה של השתתפות בסעודות, נוהג רק בסעודה של שמחה יתירה, כגון של חתונות, אבל בסעודת "ברית מילה" וכדומה, אין צריך להחמיר (פת"ש שם), ויש שכתבו, שהאיסור הוא דווקא ביום השנה הראשון לאחר הפטירה, ולא בשנים שאחר כך. (פני ברוך לט, כג ועי"ש בהערות)
ה. למעשה, נראה לומר, שמכיוון שכיום רוב העולם ממילא מקילים במנהגים אלו, ואינם מתענים או מצטערים ביום זה, ומכיוון שהאיסור אינו ברור ומוסכם על דעת כל הפוסקים – הרוצה להקל בכך, יוכל לסמוך על המתירים. היתר זה נכון בוודאי בשמחת חתונה של אחד מבני המשפחה, ואפשר להקל גם בחתונה של חברים.
סיכום: יש מנהג של תענית ביום הזכרון של ההורים (יום ה"יארצייט"), ובפרט ביום השנה הראשון לאחר הפטירה, וכן יש שנהגו שלא להשתתף בסעודה של שמחה, כגון חתונה. מכל מקום נראה להלכה שאין זה חיוב גמור ומוסכם, והמיקל – יש לו על מי לסמוך בחתונה משפחתית, ואף בשל חברים.