יחס לערבים – אני כל פעם מתלבטת מחדש

שלום לך

את מעלה נושא מאד חשוב של היחס שלנו לערבים, ובמיוחד לאור ההיסטוריה של עם ישראל בדורות האחרונים. ואני אנסה לעשות עם זה סדר..

קודם כל, כל מדינת-לאום, מגנה על הערכים של המדינה. בצרפת למשל, יש איסור לנשים לכת עם כיסוי ראש המחויב על פי חלק מזרמי האיסלאם וכן הלאה. חלק מציווי התורה בעצם מגינים על ההלכה היהודית ועל הזהות היהודית של עם ישראל. אין איסור הלכתי למכור לגוי דברים, ובודאי שאסור בשום אופן להזיק לו או לגזול ממנו וכדו' ולכן אין להשוות את היחס של אומות העולם אלינו בהקשר הזה.

דבר שני, עיקר היחס השלילי כלפי הערבים כיום נובע מההתנגדות שלהם לחזרת עם ישראל לארצו. אין ספק שיחס לדרוזי המשרת בצה"ל הוא טוב וחשוב לאין ערוך מאשר לערבי שלא מקבל את סמכותה של המדינה. גם כאן אין להשוות את היחס של אומות העולם אלינו, שהרי היהודים בכל מקום (ובמיוחד בגרמניה לפני השואה) היו נאמנים בצורה מוחלטת לשלטון, שרתו בצבא אותה המדינה ועוד ועוד.

באופן מעשי, בהחלט יש לכבד כל ערבי וערבי ובכלל כל גוי באשר הוא. אם יש גוי מסוים שהוא אויב אז בהחלט צריך להתרחק ולהרחיק אבל כבוד בסיסי כמו קימה באוטובוס – בודאי שיש לקיים, ויש בדבר גם את המצווה הגדולה ביותר של קידוש ה', וכך נהגו חכמי ישראל בכל הדורות.

(אפשר לראות גם בתשובתי כאן ובתגובות: http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=105822)

לגבי ההתבגוללות, אני לא חושב שמאבק הנשען על ביזיון הצד השני הוא מאבק טוב ומוצלח, לא מבחינה מעשית ולא מבחינה אמיתית. אני חושב שהפתרון הוא חיזוק ערכי היהדות, חיזוק ההקפדה על גדרי הצניעות, ומעל לכל – חיזוק הקשר הרגשי בין ילדים והורים. נדמה לי שהבעיה המרכזית שדוחפת להתבוללות היא ניתוק מהמשפחה, ועל כן יש לטפל בניתוק הזה בצורה טובה ועם הרבה אהבה ואמונה

מטבע הדברים, לא עניתי על כל השאלות, אבל אני מקוה שהיסודות ברורים – ואת מוזמנת בשמחה לחזור אלי למייל לחשוב ביחד הלאה על הנושא

ברכה והצלחה

טוביה
tsbias1@Gmail.com