ייסורים בעקבות מוות של אדם קרוב

שלום לך.
הדרך שבה הקב"ה מנהל את עולמו – זו אחת השאלות הקשות והמסובכות ביותר שיש ביהדות. כבר בראשית תשובתי, אני רוצה להדגיש שלא בטוח שאוכל לענות לך לחלוטין, ואנסה בע"ה להקל מעט מהכאב שלך בנושא זה.
אבא, וגם אמא, לפעמים "מכאיבים" לילדים שלהם , כאשר אין ברירה אחרת, או כאשר הנושא חשוב מאד. כאשר הילדים הם קטנים, ההורים צריכים לתת מכות כדי למנוע מילדים לשחק בגפרורים, או לקפוץ לכביש. הילדים כמובן אינם מבינים מדוע, וכועסים על ההורים: "מדוע מכות כל כך חזקות?" לנו כמבוגרים – התשובה ברורה. גם לילדים בגיל תיכון, הורים צריכים לפעמים למנוע מהם דברים כמו פעילות מסוכנת גופנית או נפשית. וגם אז הילדים תמיד כועסים ולא ממש מבינים. אך ברור שחובת ההורים לפעול כך לטובת ילדיהם, ולא תמיד הבנתם או אי-הבנתם היא הקובעת.
אנו רואים בהקב"ה אבא שלנו. לפעמים הוא צריך להכאיב לנו כדי ללמד אותנו משהו שאולי לא למדנו בדרך אחרת. חז"ל מדברים על "והחי יתן אל לבו", כלומר, האדם החי צריך לקחת לתשומת לבו את מותו של השני. ולפעמים לא נוכל להבין ממש את דרכו, כמו שילדים אינם תמיד מצליחים להבין את הוריהם.
ומה צריך ללמוד? קודם כל, צריך להפנים בצורה אמיתית שחייו של האדם הם קצרים וסופיים, ולכן צריך לנצל אותם כראוי. מוסר חשוב אחר הוא: התודה שאנו חייבים להקב"ה על כל רגע ורגע של חיים טובים. האם אנחנו מעריכים כראוי את הבריאות שלנו? האם אנחנו מעריכים כראוי את העובדה שאנו רואים, שומעים, עומדים, וכו' וכו'?? האם למדנו להוקיר את האנשים הטובים מסביבנו: הורים, מורים, חברים, משפחה?? אלו רק חלק מהמסרים . אני יכולה לספר לך שמאז הפיגועים האחרונים, אני חוגגת את יום ההולדת שלי, של בעלי וילדי, של הורי, אחי ואחיותי ושל חברותי – הרבה יותר בכוונה, כי אני מבינה שכל שנה בחיים זו מתנה נפלאה וזכות גדולה, ועלי להודות על כך להקב"ה.
הלואי שתזכי להתקרב להקב"ה מתוך שמחה ולא מתוך ייסורים
נעמי, חברים מקשיבים
נ.ב אני מצרפת קישור למכתב שפורסם באתר שלנו. קוראים לו 'המכתב של אודי' והוא עוסק בין השאר בערך כל רגע של חיים ועד כמה יש לנצל ולהעריך אותם. כדאי לקרוא! https://www.kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=2328