ישיבה תיכונית/חרדית

בס"ד
שלום לך,
קודם כל, תודה! איזה כיף זה לראות נוער שכל מה שמעניין אותו זה להתקרב לעבודת ה´ ולעשות טוב. אשריך!

ועכשיו לגופו של עניין. מטרתו של עם ישראל היא לגלות את ה´ בעולם. ובאמת, כפי שאתה כותב, עיקר ההתגלות של ה´ בעולם היא בחלק הרוחני שבו, כלומר בתורה ובמצוות. לכן עיקר ענייננו בעולם צריך להיות עיסוק בתורה ובמצוות.

אולם אין זו כל התמונה. אם באמת כל המטרה בעולם היתה לעסוק בתורה ובמצוות, הרי עם ישראל היה יכול להישאר במדבר, לאכול מן ולשתות מי באר, ולשמוע תורה מפיו של משה רבנו. מה יותר טוב מזה? אלא שרצון ה´ היה, שאת אותם רעיונות רוחניים הקיימים בתורה אנו ניישם בחי המעשה וברבדים הנמוכים יותר של המציאות. באופן כזה אפשר לגלות את ה´ אפילו בחומר עצמו (תרתי משמע…) ויש בכך קידוש ה´ גדול יותר.

לדוגמה, כוחו ותפארתו של ה´ הרי מתגלים גם בבריאה (ראה למשל את פרק "ברכי נפשי" בתהלים!). כיצד יתגלה הדבר, אם בעם ישראל לא ילמדו פיסיקה וביולוגיה? האם ע"י הגויים שאינם מכירים כלל את ה´? וכפי שאומרת הגמרא (שבת ע"ה ע"א): "כל היודע לחשב בתקופות ומזלות (אסטרונומיה) ואינו חושב – עליו הכתוב אומר ´ואת פועל ה´ לא הביטו ומעשה ידיו לא ראו´".

את הדבר הזה אפשר ללמוד גם מהתורה עצמה, שאינה עוסקת רק בדברים רוחניים ומופשטים אלא בפרטי הפרטים של חיי המעשה. אתן לך דוגמה מדבר שהשפיע עלי באופן אישי: לפני תקופה מסויימת, היתה בישיבה שבה אני לומד קבוצה שלמדה מסכת "חולין". כאשר עסקו בנושא של הלכות שחיטה וטריפות, הביאו לישיבה שוחט תלמיד חכם שהדגים כיצד שוחטים כבש, והראה את האיברים הפנימיים וכו´ ואת הדינים הקשורים אליהם: זה "חצר הכבד" שהתורה מדברת עליו, זוהי "סירכה" שיש לגביה מחלוקת בין השולחן ערוך לרמ"א, וכו´. בשבילי זו היתה חוויה שהשאירה רושם גדול (קשה לי לתאר את זה במילים…): הרי התחום הזה הוא אחד התחומים המשעממים ביותר בתורה (אותי לפחות). אבל איזה כוח יש לו! הרי באומות העולם מי שעוסק בהריגת בהמות הם בדרך כלל אנשים גסים מאוד, ולעיתים קרובות גם אכזריים מאוד, מרוב שהם עוסקים בדם והריגה ובדברים כל כך נמוכים. ובעם ישראל, דיני השחיטה הופכים את השוחט קודם כל לאדם רוחני (בעיירות ישראל, ה"שוחט" היה הדמות המכובדת ביותר אחרי הרב), ויותר מכך: הוא יכול להתעסק בקרביים של בהמה, אבל הראש שלו יהיה בספר ויקרא ובסוגיה בדף כה בחולין ובמחלוקת הראשונים שם. זה כוחה של התורה: מצד אחד לרומם את האדם מעבר לחומר, ומצד שני להראות שגם [לחומר עצמו] יש שורש רוחני. הרי אם התורה עוסקת כל כך הרבה בקורקבן של העוף, כנראה שיש לו חשיבות מסויימת, הלא כן? ובאותו אופן, אם התורה עוסקת כל כך הרבה במשא ומתן מסחרי, בענייני משפחה, בחקלאות וכו´ ואפילו בסיפורים "סתם", כנראה שגם להם יש קשר לקדושה. למעשה, פנימיות התורה היא זו שמגלה באופן ברור כיצד לכל דבר חומרי יש שורש רוחני.

אם עם ישראל היה נמצא תמיד רק בבתי המדרש, היה אפשר לחשוב שרק לבתי המדרש יש שייכות לה´, ולכל מה שמחוצה להם אין קשר לקדושה. ממילא, מי שאינו יכול לשבת כל יומו בבית המדרש היה מאבד כל קשר לקדושה. רגילים לומר "אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד´ אמות של הלכה בלבד". אולם זהו ציטוט חלקי! הציטוט המלא הוא "[מיום שחרב בית המקדש] אין לו וכו´". המצב שבו אפשר להיפגש עם ה´ רק בד´ אמות של הלכה הוא מצב חסר ובלתי שלם שנוצר בתקופת הגלות. המצב השלם הוא להיפגש עם ה´ בכל מקום ובכל מצב. לכן במצב השלם עם ישראל צריך לעסוק בזריעה ונטיעה, בחיי משפחה, במשא ומתן מסחרי, בצבא ובמלכות וכו´, וגם בכך ישנה עבודת ה´.

אפשר לסכם ולומר, שהתורה והעולם הם כמו נשמה וגוף. הנשמה היא העיקר, אבל היא אינה יכולה להתגלות בלי גוף שמחזיק אותה. וככל שהגוף בריא יותר כך גם הנשמה יכולה להתגלות בצורה יותר טובה.

אמנם, כל זה הוא באופן תיאורטי. כי בחיי המעשה לפעמים יש התנגשות בין התחומים. קודם כל, הרי אנחנו יודעים שרוב מי שעוסק בענייני חול אינו חושב כל היום על התגלות ה´ וכו´, כי החול משכיח את זה ממנו. אני חושב שזו היתה כוונתו של החפץ חיים: עיסוק בענייני חול שמנותק לחלוטין מקדושה ומאידאל, הוא זה שאין לו ערך בעולם הבא. לכן באמת האדם צריך בתחילת דרכו בסיס חזק של תורה וקדושה. גם לאחר מכן העיסוק הרוחני צריך להיות העיקר (אם לא בכמות אז לפחות באיכות) והחול הוא הטפל.

לכן זו באמת שאלה גדולה אם ראוי להקדיש כל כך הרבה זמן, במיוחד בגיל החשוב שאתה נמצא בו, לדבר שסוף סוף אינו העיקר. ובאמת הדרכתם של רבים מתלמידי החכמים בדורנו, שבחור שמסוגל לכך ילמד בישיבה שלומדים בה תורה בלבד, ואת לימודי החול משלימים בזמן מועט. בציבור הדתי לאומי ישנן כמה ישיבות כאלה (מעלה חבר, גמזו, ועוד). בישיבות הקטנות החרדיות יש בדרך כלל בעיה הפוכה, מכיון שהן מחנכות ל"ד´ אמות של הלכה" בלבד, באופן שאינו עשוי לגלות את ה´ בכל צדדי המציאות. אמנם, להרבה בחורים לימוד תורה כל היום עשוי להיות קשה ולא מתאים, והדבר תלוי בנטייה האישית של כל אחד ואחד.

בעניין הפרנסה, נכון הוא שבסופו של דבר מה שקובע את פרנסתו של האדם הוא קביעה משמים. וראינו עשירים שלא סיימו בי"ס יסודי ולעומת זאת דוקטורים שבקושי גומרים את החודש. אבל כמו בכל דבר בעולם, האדם מחוייב לעשות השתדלות כדי שלברכת ה´ יהיה על מה לחול, ואסור לסמוך על הנס. למעשה, אפילו מעשה נסים צריך דבר כדי לחול עליו! ראה את מעשה אלישע וכד השמן, שרק מתוך שהיה כד שמן אחד יכול היה השמן להתרבות בדרך נס. אמנם, אין זה הכרחי שההשתדלות תיעשה דווקא ע"י תעודת בגרות ודווקא בגיל 18, אולם בכל אופן עניין זה צריך מחשבה רצינית.

לסיום, אני מאחל לך שתזכה להוציא אל הפועל את כל רצונותיך הטובים, ולעשות את הטוב בעיני אלקים ואדם.

בהצלחה,

יוסף
yosefr@shoresh.org.il