יש המון סתירות בנביאים, איך אפשר לבנות על זה משהו?

שלום לך. אשרייך שאת מחוברת לאמונה!
תחילה, אסכם ואסדר את שאלתך. נראה, כי הבעיות שלך הם:
א. יש נבואות שסותרות זה את זה, או שונות זו מזו.
ב. יתכן, כי לא כל הנבואות התקיימו, וכי חלק מנבואות הנחמה שאנו רגילים לדבר עליהם כמתייחסים לימינו אולי התקיימו כבר בימים קדומים, לדוגמא בשיבת ציון הראשונה.
ג. בקיצור, התורה אינה נותנת מסר כללי ופשוט, אלא מסר מורכב שקשה להבינו והוא אינו ברור.
ד. כל זה גורם בעיות באמונה, שכן לא ניתן להוכיח את הנבואה מנבואות שאינם מתקיימות וסותרות זו את זו.

את גם כותבת ששאלות אלו עלו בעקבות ביקורת המקרא, אולם אין קשר בין שאלות אלו לבין ביקורת המקרא. אלה הם שאלות שעלו במשך כל הדורות, הרבה לפני שביקורת המקרא התחילה בחקירותיה. ביקורת המקרא אמנם הצביעה על ההבדלים בין המגמות של הנבואות והסיקה מהם מסקנות, אבל להבדלים עצמם שמו לב הרבה לפני שהביקורת קמה. לפיכך, לא אתייחס לביקורת המקרא אלא לשאלות שסיכמתי.

[הכיוון הכללי של הנבואות – ברור וחד משמעי]

התשובה הכללית היא, שהכיוון הכללי של הנבואות הוא מאוד ברור, והוא הולך ומתגשם בצורה שתואמת אותו לחלוטין, באופן מפליא. אין סיכוי שהסטוריון מלפני 2000 שנה היה חוזה את זה. לאור התמונה הזו, יש גם הבדלים בין נבואות שנעסוק בהן בהמשך, אבל תחילה חשוב להבהיר היטב שאין לנו מה להתבלבל כתוצאה מ"סתירות" (שתיכף נראה שהן בכלל לא סתירות, אלא פשוט מורכבות) כי ההבדלים אינם יכולים לערער את התמונה הברורה הכללית. נפרט כמה נקודות בעזרת הספר 'אמונות' במאמר של ד"ר חגי בן ארצי.
א. כבר התורה (דברים כ"ח, ד) מזהירה כי אם העם יחטא, הוא יתפזר בכל ארצות תבל: "והפיצך ה' בכל העמים, מקצה הארץ ועד קצה הארץ". על אזהרה זו חזרו הנביאים כולם השכם והערב.
ב. התורה מזהירה כי העם יסבול מגלותו מרדיפות ומפרעות, שיעמידו את חייו בסכנה מתמדת, ושלעתים יתבטאו בהשמדת חלקים ניכרים מתוכו: "ונתן ה' לך שם לב רגז וכליון עינים… והיו חייך תלויים לך מנגד" (שם ס"ה).
ג. התורה צופה כי העם לא יצליח לזכות בהשתרשות קבע בשום מקום גם אם ירצה בכך, ויאלץ לנדוד מארץ לארץ: "ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך".
ד. הכי חשוב: התורה מגלה לנו שלמרות הסבל הרב, שהגלות תהיה כרוכה בו, עם ישראל לא יכלה ולא יאבד את זהותו, ובסופה של אותה גלות ישוב לארצו ויפריח אותה כקדם: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי איתם… וזכרתי להם ברית ראשונים… ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה… והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה' (ויקרא כו, מד). גם על עניין זה חזרו כל הנביאים בנבואות הנחמה, ועם ישראל האמין בנבואות אלו גם לאחר 1800 שנות גלות, כשהגשמתן היתה נראית דבר מופרך לחלוטין.
ה. במקביל לתחזית על עם ישראל, מופיעה תחזית על גורלה של ארץ ישראל בזמן הגלות. חז"ל מפרשים את אחד הפסוקים, שנאמרים בפרשת הגלות בספר ויקרא ("ושממו עליה אויבכם היושבים עליה") כהבטחה לישראל, שהארץ תישאר שוממה כל עוד לא ישוב אליה עם ישראל (תורת כהנים, בחוקותי ו). ואכן, למרות שהארץ היתה מוקד של קדושה לעולם הנוצרי ולעולם המוסלמי כאחד, נשאר בה חלל ריק הן מבחינה ישובית והן מבחינה מדינית – כולנו יודעים איך נראתה הארץ כשהגיעו אליה החלוצים הראשונים; והנה מאז שבו אליה יהודים היא פורחת מחדש כבימי קדם.

השוואת התחזית של המקורות, שנאמרו ברובם עוד בטרם יצא עם ישראל לגלותו הארוכה, עם המציאות ההסטורית כפי שידועה לנו אחרי 2000 שנות גלות, מגלה לנו חפיפה מלאה ומדוייקת בין התחזית ובין המציאות. אילו היית מבקש מהסטוריון שחי בימינו לתת תמצית של קורות עם ישראל וארץ ישראל מאז הגלות, לא היית מקבל משהו שונה מהתמונה שהתורה מציבה.
[הבדלים בין נבואות]

יחד עם זה יפה שאלת, שיש הבדלים בין נבואות שונות. הגמרא אומרת, כי "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד". אחרונים פירשו גמרא זו, שאין כוונתה רק להבדלים סגנוניים בלבד בין הנביאים, אלא כי יש הבדלים משמעותיים ביניהם. אני אביא דוגמא אחת (כיוון ששמעתי אותה בשיעור היום): מנבואת עמוס יוצא שהחורבן יהיה מוחלט, וכי רק לאחר זמן רב תהיה ישועה; לעומת זאת, על פי נבואת יואל, מתוך החורבן, ובאותו זמן, תצמח הישועה (אני לא מביא מקורות, כי זה רק דוגמא, ויש הבדלים נוספים כאלה). בצורה כללית, ניתן לראות בנביאים גישות שונות לחורבן ולישועה (וגם לנושאים רבים נוספים). האם הישועה תהיה בבת אחת, או לאט לאט? האם צריך לחזור בתשובה כדי שתבוא הישועה, או שהיא תבוא בעצמה, גם ללא תשובה? האם לאחר החורבן ישאר בארץ קומץ של צדיקים (כפי שמשמע מרוב ספר ישעיה), או שהחורבן יהיה מוחלט, ורק לאחר זמן תהיה גאולה (כפי שמשמע מהרבה מנביאי תרי עשר)? האם ימות המשיח הם שונים לגמרי מהעולם שלנו, או שהם די דומים פיזית, ויש רק הבדלים רוחניים? ובנושאים אחרים: האם מלכות היא שיטת ממשל טובה? המסרים העולים מספרי שופטים, שמואל ומלכים אינם תמיד אחידים, וניתן להבין משם מספר מסרים סותרים. ועוד ועוד.

[איך זה יכול להיות שיש סתירות?]
העיקרון הוא שהחיים מורכבים, וכך גם הנבואות שמתייחסות אליהן. אי אפשר להסתכל על החיים במבט של 'שחור לבן'. זה נכון לא רק ביחס לנבואות, אלא ביחס לחיים כולם. אם למשל אמא תאמר פעם לילד שלה 'אתה ילד טוב, יש לך כוחות נהדרים וטובים' ופעם היא תאמר לו קצת מוסר ותזהיר אותו מהנטיות הרעות שיש בו, הוא יכול לראות את זה כסתירה, האם הוא ילד טוב או רע? עד כדי כך שאם הוא לא היה יודע מי אמר את הדברים, הוא היה חושב שאלו הם אני אנשים שונים. כמובן, לאמיתו של דבר אם הוא היה מעמיק טיפה הוא היה מגלה, שהאישיות שלו היא עם פנים רבות; יש לו נשמה טהורה ונטיות חיוביות, אבל יש לו גם בנפש נטיות שליליות שעליו להישמר מהן. אם הוא היה מעמיק עוד קצת, הוא היה יודע שהחלק הטוב שבו הרבה יותר אמיתי ועמוק, והחלק הלא טוב הוא לכלוך חיצוני יחסית בנפש. זהו משל קטן שנועד להמחיש את העיקרון נכון גם ביחס לנבואות – הבדלים בין נבואות נובעים מכך שכל נבואה משלימה "חלק" בפאזל, כאשר את עבודת ההרכבה עשו חז"ל. נפרט ונדגים עוד את הדברים.
יש נבואות שמתארות גאולה נינוחה, ויש נבואות שמתארות גאולה עם קשיים. הסבירו לנו חז"ל: "בעתה אחישנה" – לא זכו, בעתה (כלומר, הישועה תבוא בזמן שהיא אמורה), זכו, אחישנה (כלומר, היא תבוא מוקדם יותר). בדרך כלל, ההסבר של חז"ל הוא שכל נביא דיבר במקרה מסוים, וכי הנביא הסותר דיבר במקרה אחר. ביחס לבעיית המלכות לדוגמא, ניתן לומר שמלך הוא דבר טוב אם הוא שומע לדבר ה' וממלא את תפקידו כיאות, אך הוא דבר רע אם הוא מנצל את תפקידו לרעה.
נדגים דוגמא נוספת דרך ביאור הסתירה שנראית בין עמוס ויואל. אכן, יש פעמים שיש חורבן מוחלט ויש פעמים שלא. בדורות האחרונים ניתן לראות את שני הדברים האלה גם יחד. באותו פרק זמן, התרחשה השואה, חורבן שאין ממנו, כמעט, פליטה, שבה הושמדה גלות שלמה כמעט לחלוטין. מצד שני, כמעט באותו זמן, התעצם היישוב בארץ ישראל, ומעט לאחר השואה קמה מדינת ישראל. אם כן, רואים כי החורבן במקום אחד היה מוחלט, בשעה שבמקום אחר הוא הביא ישועה; המציאות מורכבת, וכל נביא מדבר על זוית מסויימת של המציאות. נבואתו היא אמת מוחלטת, אבל לא מתיימרת להקיף את העניין כולו. חורבן שלם, וגם אין ישועה שלמה. כל דבר שקורה, יש לו מספר השפעות – חלקם לטובה, חלקם לרעה, ומאד קשה לדעת בזמן האירועים מה מוביל למה, ומה יקרה בסוף.

[נסכם סיכום ביניים עד כאן]. הכיוון הכללי של הנבואות הוא מאוד ברור. עם ישראל יגלה מאדמתו, יתפזר בכל קצוות הארץ, יסבול שם יסורים רבים אבל בסופו של דבר ישוב לאדמתו. בתוך "המסגרת" הכללית הזו, ביחס לפרטים, יש נבואות שנראות סותרות אחת את השניה, אבל סתירות אלו אינן סתירות כלל, הן נובעות ממורכבות, וכל נביא מתאר זוית מסויימת של התמונה, כמו ש"זכור" ו"שמור" אינם סתירה אלא השלמה.
עלינו להשתחרר מהמבט השטחי של חלק מלומדי "מבקרי המקרא" שבשבילם כל הבדל נשאר כסתירה. מבט כזה אינו מאפשר העמקה אמיתית אלא רק לימוד טכני של הדברים.

[משמעות הנבואות לימינו]

כאשר אנו רוצים ליישם את הנבואות לימינו, צריך לזכור תחילה כי אף שרק נבואה שנצרכה לדורות נכתבה, ואילו נבואה שלא נצרכה לדורות לא נכתבה, עדיין הנבואה נאמרה על רקע התקופה עצמה. יש לה משמעות וחשיבות גם לתקופות אחרות, אבל המשמעות הראשונית שלה הייתה לזמנה. לכן, אף שאנחנו יכולים למצוא תשובות לבעיות שלנו בנבואות שנאמרו לפני זמן רב, לא תמיד קל לדעת איזה נבואה מתייחסת לאיזה זמן, כי יש נבואות נחמה ונבואות חורבן, על רקע תקופות שונות.
ומכאן לשאלה שעולה בעקבות זאת: [אם כן, איך אנחנו יכולים לקבל הדרכה מהנבואה? הרי יש מסרים רבים ושונים?]

אכן, לא ניתן פשוט לקחת את הנביא בצורה שטחית וללכת בעקבותיו. לפני שאנו משתמשים בנביאים בתור מורי דרך, צריך "לתרגם" את הדברים שלהם למציאות של ימינו, כי הם הרי דיברו בתקופה אחרת; לא כל מה שהם אמרו, שייך גם עכשיו. צריך להתחשב בכל הנבואות האחרות, ולנסות להבין מה הנבואה המתאימה ביותר לזמננו. אם ניתן דוגמא אקטואלית במיוחד: ישעיה אומר לחזקיה (ישעיה, פרקים לו-מ) לא להכנע לאשורים שצרים על ירושלים, אלא להלחם בהם. לעומת זאת, ירמיה אומר לצדקיה (ירמיה לח, יז, ובמקומות נוספים), במצב דומה כן להכנע לבבלים שצרים על ירושלים, ואומר לו כי אם לא יכנע ימות. מה ההבדל? אני לא אתחיל לפרט פה, אבל המצבים שבהם מדובר היו שונים. כדי להבין מה צריך לאור התנ"ך לעשות היום, צריך להבין בדיוק מה ההבדל בין המקרים השונים, ומה הנבואה שיותר שייכת היום. [לסיכום, כדי להבין המסר של הנבואה, צריך ללמוד לעומק את התנ"ך, ואי אפשר לגשת אליו בצורה פשוטה]. כמובן, קיימת גם אפשרות שלפעמים נהיה במצב שהנביאים לא דיברו עליו כלל, ושאין לנו הדרכה מה לעשות. זה שרק נבואה שנצרכה לדורות נכתבה ונבואה אחרת לא נכתבה, זה לא אומר שלכל הדורות יש נבואה שנכתבה להם! לכן, צריך לדעת שההתנהגות שלנו אינה תלויה בדברי הנביאים, אלא בהלכה. אמנם אנו שואבים השראה והדרכה מהתנ"ך, אבל המקור הישיר והראשון למעשים שלנו הוא ההלכה, והיא, בהדרכת רבנים וכו', אומרת לנו מה לעשות.
לכן, אמונתך עומדת על קרקע מוצקה ואיתנה. אחד הצינורות שדרכם עוברת האמונה הוא בהחלט הצינור שתיארת בשאלתך – התגשמות הנבואות הנביאים. יש עוד צינורות נוספים, אבל זה לא הנושא עכשיו.
ביחס למעשה, איך נדע כיצד לנהוג – כאן הדברים דורשים יותר זהירות. כיון שההכרעה בעניינים אלו תלויה בין היתר גם בהעמקה בנבואות שונות, אולי אנחנו טועים? מי אמר שאנחנו הולכים בדרך הנכונה? אולי לא תבוא הגאולה בדרך הזו? יכול להיות. באמת אנחנו לא יכולים לדעת שאנחנו בדיוק בדרך הנכונה, ויכול להיות שאנחנו טועים. אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, לאור ההלכה ולאור התנ"ך גם יחד, ומנסים לעשות את מה שמוטל עלינו. יש לנו הבטחה (שעליה אין כל ספק בנביאים) שבסוף תבוא הגאולה, ויש לנו הבטחה שאם אנחנו מצידנו נעשה את המוטל עלינו לפי מה שידינו מגעת ולפי מה שאנו מבינים (כמובן, לפי הדרכת גדולי הדור), אז כל פעולה חיובית תפעל את פעולתה. אין לנו מה לפחד!
כמובן שזה מצריך לימוד רב ומעמיק, גם של המקורות שלנו וגם של המציאות. והתשובות של אנשים שונים לא יהיו תמיד זהות, ולפעמים יהיו שונות מאד. אבל "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה": אנחנו מאמינים שאם אנחנו נעשה את החלק שלנו, ה' יעשה את החלק שלו. אין לנו מה לפחד.
אגב, כמובן שגם חז"ל היו ערים לנקודה הזאת. היישובים המקומיים שלהם היו איך שהם פירשו את הנבואות כפי שהם נגעו למציאות שלהם. ואנחנו ממשיכים באותה הדרך.

[האם יש נבואות שכבר התקיימו ולכן לא שייכות יותר?] יש בחז"ל דעות כאלו, אבל נראה שהם לא התקבלו על דעת הכלל. לדעתי, כמו שנבואה נאמרה לזמנה, אך נכתבה לדורות, הגיוני לומר שהיא יכולה להכתב ליותר מדור אחר. אמנם, המסר בכל הדורות לא יהיה תמיד שווה, כפי שכבר אמרנו, אבל בכל מקרה, זה שנבואה שייכת לדור אחד לא זה לא אומר שהיא לא שייכת גם לדור אחר. היא יכולה להיות שייכת לשניהם, שהרי "ההסטוריה חוזרת". מבחינה נקודתית ביחס לעזרא ונחמיה, יתכן כי חלק מנבואות הנחמה אכן התקיימו בזמנם, אבל חלקים גדולים לא התקיימו. אם תקראי את ספר עזרא ונחמיה (יש תרגום לעברית בדעת מקרא), וכן את ספר חגי, תוכלי לראות שהמצב שם לא היה טוב במיוחד, אף שבית המקדש נבנה בשנית. ניתן להשוות זאת לימינו, שאף שיש הרבה בניין הארץ יש גם הרבה מאד בעיות (חלק גדול מהבעיות הם די דומות). כלומר, לא כל הנבואות הגדולות של ישעיה מ-סו (החלק בישעיה שמנבא על ישועה) התרחשו כבר, שכן מישעיה המצב נשמע הרבה יותר טוב. בכל מקרה, כפי שאמרנו, ישועה יכולה לקרות פעמיים.

לסיכום: המציאות מורכבת. לא ניתן לדעת למתי בדיוק הנביאים דיברו, והאם היום הוא זמן ההתגשמות של הנבואות האלה. לכן, צריך ללמוד הרבה (וגם להדבק בתלמידי חכמים, שכבר למדו הרבה). באמת אין פתרון פשוט, וזה לא רק הבעיה שלך, אלא בעיה של כל יהודי באשר הוא. אין שום סיבה שבעיות אלו יגרמו לספקות באמונה, שכן אף אחד לא טען מעולם שהיום התגשמו כבר כל הנבואות, אלא רק שהמסר הכללי של הנבואות הולך וקורם עור וגידים. המקור לאמונה שלנו אינו רק ההתקיימות של הנבואות בימינו (אם כי כאמור זהו גם אחד הדרכים להגיע לאמונה) אלא פשוט אמונה שיש בורא ויש תורה ויש עם ישראל. אם המקור לכל האמונה היא התקיימות הנבואות, איך האמינו במשך ה-1800 שנה האחרונות, כאשר נבואות הנחמה לא התקיימו, ולהיפך ? היה רע מאד (לפעמים), ולא היה ניתן לראות סוף לצרות? האמונה היא עמוקה יותר, וקיימת גם כשלא ניתן לראות את התוצאות שלה בעין.

להתראות ותודה,
משה

נ.ב. לגבי פרטי נבואות, כמו נתינת פירות וכו', מקובל כי נבואות הם בדרך כלל על דרך המשל ואין הכוונה שיקרה מה שכתוב שם כפשוטו. כך לדוגמא, הרמב"ם (ורבים אחרים) מפרשים "וגר זאב עם כבש" שלא יהיו מלחמות, ולא שזאבים וכבשים באמת יגורו יחד. (אגב, אני לא מכיר מקום בתנ"ך שכתוב שעצי סרק יתנו פרי. כתוב "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל פרק לו, פסוק ח). זו נבואה שבהחלט התקיימה בדור האחרון, אם משווים את השממה היחסית שהיתה בארץ למצב כיום. בכל מקרה, אין צורך לפרש את הנבואה כפשוטה אלא אפשר לומר שהיא משל על פריון כללי).