לפני כמה ימים, הטרידה אותי השאלה-איך נולדו לקין בן אדם ילדים? שאלתי את דודי שאלה זו, והוא ענה לי שזה היה גילוי עריות, וכי יכולה ליהיות תשובה אחרת?! זה היה חייב לקרות!!!
אם כך, איך יכולה התורה, אחרי מאות שנים, לבוא ולהגיד שזה אסור?!?! אם זה לא היה קורה, כולנו לא היינו קיימים היום!!!
אלוהים לא יכול לעשות דבר כזה-אין אלוהים!!!
שלום לך!
סליחה על העיכוב בתשובה, זו פשוט לא סתם שאלה…
שאלה טובה אתה שואל, שאלה שמעולם לא חשבתי עליה. אז קודם כל תודה לך על שהצלחת לעורר אותי לברר את זה. התייעצתי עם שני אנשים, בעיקר – יעקב מחברים מקשיבים שהזכיר לי את המהר"ל שמדבר על עניין דומה ומזכיר את לוט שבא על שתי בנותיו, ומסביר למה הגאולה וקיום העולם בא דוקא כך ולא תמיד אנחנו יכולים להבין דברים כאלה בכלים האנושיים שלנו ובשכל שלנו, ובכל אופן בזמן קין לא היתה אפשרות אחרת ולכן זו לא היתה עבירה מצידו של קין אלא להיפך- מצווה, ה' ציוה עליו לפרות ולרבות… זו המצווה הראשונה בתורה!
שאלתי עוד את הרב משה כ"ץ, רב בישיבת אלון מורה. הרב ענה לי שכל מה שהיה בדורות שמאדם עד נוח אמנם כתוב בתורה אבל אלו דברים אלוקיים לחלוטין, דברים שאנחנו לא יכולים להשיג ולהבין בהם יותר מדי. בחכמת הקבלה ידועים ומובאים דברים על המצב אז, אבל אנחנו, כדור שגדל אחרי המבול ואחרי שינויים גדולים בכל הטבע האנושי לא כל כך מבינים בדיוק מה היה לפני כן ובכל אופן לא כדאי לנו להסיק מסקנות שמתבססות על ההבנה החלקית שלנו בדברים עליונים שכאלה.
הרב משה הציע לי שאם אתה רוצה להרחיב בנושא תוכל לפנות אל הרב עזרא שיינברג שליט"א שעונה תשובות באתר "מוריה" ואולי הוא יוכל להסביר קצת יותר. אם אתה לא מצליח להשיג אותו בגלל העומס הרב שיש עליו- תוכל להפנות שם את השאלה לרב משה כ"ץ עצמו והוא כבר ינסה להעביר אליו את השאלה.
אז אחרי שיצאתי ידי חובה בלענות לך על העניין כפי מה שאני מצליח להבין מהם אני רוצה קצת להתעכב על הסיומת שלך…
קודם כל ה' יכול הכל, הוא יכול להחליט שקין יתחתן עם אחיותיו וכך ייולד העולם ממש כמו שהוא יכול להחזיר לך את הנשמה בבוקר. אנחנו כבני אדם מוגבלים בהבנה שלו ושאלות כמו שאתה שואל הן מסוג הדברים שאנחנו מסוגלים לשאול אבל לא בהכרח לקבל תשובות…
אבל מלשאול, שזה תמיד טוב, ועד להגיע למסקנה של "אין אלוקים"- הדרך ארוכה…
אני רוצה שניה להסביר לך מה זה אומר שהשכל שלנו מוגבל, כשאנחנו אומרים שהשכל שלנו מוגבל וקשה לתפוס את זה אני תמיד מעדיף להשתמש בדוגמה הפשוטה של המדע של ימינו לעומת המדע של פעם: המדע של פעם היה משוכנע שהעולם הוא מישור וכיום כולנו כבר יודעים שהעולם הוא עגול, המדע של פעם ראה פחות כוכבים בשמים והיום אנחנו יודעים שעדיין אנחנו לא יודעים לספור, המדע של פעם לא ידע איך להתמודד עם דלקת- והיום כבר המציאו אנטיביוטיקה.. מה קרה? – העולם גילה כמה דברים שהוא לא ידע קודם, קודם השכל האנושי היה מוגבל והיום אנחנו יודעים קצת יותר אבל עדיין…
אז ברור לנו שאנחנו מוגבלים, שתמיד יש יותר מה שאנחנו מבינים ויודעים ושגם אם נעבוד עוד מיליון שנה לא נצליח להגיע להכל כי תמיד יש יותר…
את המדע זה מתסכל ולכן כיום כבר לא תוכל למצוא עבודה מחקרית רצינית שלא תתנוסס עליה הקידומת: "כפי מה שאנחנו יודעים עד היום", אבל אותנו כאנשים מאמינים זה לא מטריד- אנחנו יודעים שיש אלוקים, שהקב"ה קיים בעולם, הוא קיים מעל העולם והוא תמיד יהיה הרבה יותר ממה שנוכל אפילו לחשוב… לכן, אסור לנו לקרוא לקב"ה בכינויים חוץ ממה שתיקנו לנו חכמינו ז"ל כי כל דבר שנגיד עליו תמיד יש עוד, תמיד אנחנו נאמר רק חלק מהתארים והשבחים…
מעצבן? מתסכל? מקומם? למה הקב"ה ברא אותנו ככה? למה?- יש אנשים שזה מה שהם חושבים, שזו התעללות וכו'- אבל אנחנו, אני ואתה וכל מי שמאמין באמת, יודעים שזה כל הכיף! (אם אפשר להגדיר את זה כך) אנחנו יודעים שיש מטרה מסוימת שלמענה הקב"ה החליט דוקא כך לברוא את העולם ואנחנו רק מרויחים מזה- כך אנחנו יכולים תמיד להתקדם, כך תמיד יש לאן לשאוף, כך תמיד הרצון שלנו ממשיך לפעול…
אדם שרוצה כסף – תמיד ירצה עוד כסף כי זה כל עולמו והוא תמיד ישאף לעוד כי יש בו איזה רצון פנימי לעוד…
אדם שרוצה להיות הספורטאי הכי טוב- תמיד ישאף לשפר את השיא. למה? כי יש בו איזה רצון פנימי שאומר לו שאפשר עוד, שיש עוד לאן לשאוף (מעבר לכל הכבוד שזה מביא לו)
ואדם שלומד תורה, להבדיל מיליוני הבדלות, גם הוא תמיד שואף לעוד, גם הוא יודע שאין לדבר סוף ותמיד הוא יוכל להעמיק עוד יותר…
מאיפה בא הרצון הזה? למה זה? אולי היה עדיף שנדע הכל וזהו! אולי היה עדיף שנגיע לכל הישגים האפשריים וזהו!
לא הייתי רוצה לחיות בעולם שכזה… הייתי רובץ ואוכל, ישן ומפהק כל היום וזהו. איזה מן עולם זה שאין בו לאן לשאוף… (סליחה על התיאור הקצת בוטה)
הקב"ה טבע בנו רצון, הטבע שלנו הוא לרצות והרצון הזה נובע מהעובדה הפשוטה שהעולם הוא עולם שמתפתח, מהעובדה שהשכל הוא דבר מוגבל והוא הולך ומתפתח, זאת אומרת שאמנם השכל הולך ומגלה דברים חדשים כל הזמן אבל בכל זאת תמיד באופן יחסי הוא יהיה מוגבל…
אותו הדבר בגדול אפשר לומר על היחס שלנו להבנה של דברים ומעשים של הקב"ה…
תאר לך שאתה נכנס לחדר והטלויזיה דלוקה. בטלויזיה משודר סרט ואתה רואה שמישהו עומד להרוג מישהו אחר- אוטומטית אתה חושב על הראשון כרוצח ועל השני כקורבן, אבל אם היית יושב מתחילת הסרט וצופה בהכל, היית מבין שבעצם הרוצח הנוכחי בא להציל מישהו אחר, בא להרוג את המבוקש שכולם מחפשים אחריו…
מה היתה ה"בעיה" שלך כשנכנסת לחדר? למה ראית הפוך? פשוט כי לא ראית את כל התמונה כולה…
הקב"ה היה, הווה ויהיה, הקב"ה ברא את העולם בצורה מסוימת ורק הוא יודע באמת מה היתה הכוונה בבריאה, איך הדברים יתנהלו ומה יהיה בסוף- ואנחנו, הקטנים, נכנסנו איפשהו באמצע הסרט, באמצע שנות קיומו של העולם ומנסים להבין את הכל… נראה לי שזה יהיה קצת פילוסופי…
אז מה כן? – צריך לדעת וללמוד מה עלינו לעשות בעולם, מה חובתנו, מה המגמה שלנו ולהתחיל לפעול בכיוון. אם ניפול לקטע של לחשוב כל הזמן מחשבות ובכך לתרץ את חוסר העשייה- לא נוכל להתחבר לרצון, לא נוכל באמת לחיות…
כמובן שאלות הן דבר חשוב אבל הן חייבות לבוא מתוך כיוון של בנייה, מתוך רצון אמיתי של הבנה, [מתוך רצון לחיות את השאלה
