יש לי חברה מעצבנת!

שלום רב! מה שלומך? איך את מסתדרת באולפנה? קשה? לא נורא,לאט לאט מסתדרים. קראתי בעיון את דברייך, המייצגים דילמה קשה ואני שמח שנפל בחלקי לנסות לענות לך. במבט ראשון, שאלתך היא אישית, הנוגעת לחברתך. אם נעמיק, נמצא שאלה יסודית יותר. לשאלתך, כמו למטבע, שני צדדים: מצד אחד, את מתארת שכואב לך איך שאת מתייחסת לחברה השלישית. מצד שני, קשה לך להיות חברה שלה. אנסה לכתוב כמה מילים על כל חלק, בתקווה שהדברים יהיו מסודרים ותביני היטב את דבריי. כבר עכשיו אני מתנצל על אורך הדברים (זה לא יהיה בדיוק 'כמה מילים').
אני עובר שוב ושוב על דברייך ורואה כאב גדול וחזק שמייסר אותך. המצפון לא נותן לך מנוח! את זוכרת איך שבהתחלה הכל היה טוב ויפה, אך ברבות הזמנים דברים השתנו. יפה מאוד לראות בדברייך, עד כמה את זהירה בכבוד הזולת. את כל כך רגישה לראות אותה במצב כזה, עד שזה פוגע בך אישית. את מרגישה אחראית למצב. הרגש הטבעי שלך פשוט נפלא. אצל אנשים רבים, אמפתיה והתחשבות בזולת זה לא דבר ברור מאליו.
לחלק זה, אני מצטרף אלייך. אני חושב, שהאדם צריך להיות מאוד זהיר באשר לכבוד חבירו, לא משנה מי הוא ומה הוא. צריך לנהוג בכבוד עם כולם. עצם העובדה שאדם נפגע מדבריי או ממעשיי, גם אם כלל לא התכוונתי לכך, זה איום ונורא. על האדם לחשוב היטב מה הוא מוציא מפיו. דבר שהוא ברור לי, לא בהכרח ברור לחברי. דבר שאני אומר, מובן לעיתים באופן שונה ואף הפוך מכוונתי. בכל זאת, על האדם לפרש את דבריו היטב ולהסבירם. אם מישהו לא הבין אותם כראוי, לעניות דעתי, מחובתי להתנצל על הדברים ולהדגיש שהם נאמרו בכוונה אחרת לגמרי. קשה לי מאוד לדמיין פגיעה מתוכננת במשהו. זו הרגשה נוראית ואני אומר זאת מנסיון. לא סתם אמרו חז"ל: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" (גמרא בבא מציעא נט:א). ומדוע זה נקרא "המלבין" פני חברו? משום שהאדם הנפגע הופך להיות חיוור ולבן כמו מת!
אם אסכם את דבריי לחלק זה, פגיעתך בחברה לא מוצדקת לא משנה מה. אני מתנצל שאני אומר את הדברים בצורה כזו. אני באמת חושב שלהיפגע זה איום ונורא. את הציטוט: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט:יח) כולם מכירים. הוא כל כך מפורסם ואין פלא שהלל הזקן הפך אותו ליסוד התורה כולה. אני לא מצפה מאנשים לאהוב את כולם כמו עצמם. זו דרגה גבוהה מאוד. אני מציע, להתחיל בדבר בסיסי יותר: "דעלך סני – לחברך לא תעביד" ( גמרא שבת לא:א) ובתרגום לעברית: "מה ששׂנוי עליך אל תעשה לחברך". הלוואי ונקפיד קודם כל על זה. כל אדם לפני שרוצה לעשות דבר מסוים לחברו, או לומר לו משהו, יחשוב היטב אם הוא היה רוצה שיעשו לו כך. זה יכול לפתור בעיות רבות בעולם. אין אני אומר את דבריי מתוך כעס (אין לי גם שוב זכות לכך). אני רוצה שתביני, את בדרך הנכונה, המשיכי כך. שאלתך מבטאת רצון עז להשתפר ולעזור לחברה.
עד כה, כל דבריי היו לצד הראשון. עכשיו אנסה לפתוח את הצד השני. בנוסף לכאב העז שבהתנתקות מחברתך, את מציינת בעיה אמיתית. את לא כל כך מסתדרת איתה, בלשון המעטה. רצונך לנתק את החברות, מהסיבה הפשוטה שהיא לא 'מתאימה' לך. יש לחברה תכונה מסוימת שאת פשוט לא רוצה. אין מדובר כאן חלילה ברוע לב, אלא ביחסים פשוטים שבין חברות.
כבר ציינתי בהתחלה, ששאלתך רומזת לשאלה עמוקה ויסודית יותר, שעליה ניתן עכשיו את הדעת. האם האדם מצווה שכולם יהיו חבריו הטובים? האם לא יתכן שאדם יסתדר יותר עם אנשים מסוימים? אפתח בדוגמה פשוטה מחיי. אני לומד בישיבה. אני לא יודע עד כמה את יודעת, אך ישיבה זה מקום מאוד מקרב ומגבש. אני רואה, נפגש, לומד, מדבר, אוכל, ישן, משרת בצבא, צוחק וגם כואב עם אותם אנשים. עשרים וארבע שעות, ללא שום הנחות. אנחנו כל כך רגילים אחד לשני, עד שמספיק שחבר אחד 'יעלם' לכמה שעות וכבר נרגיש בחסרונו. עם כל זה, אני אומר בכנות שאני לא 'חבר' של כולם באותה מידה. ישנם כאלה שיותר קרובים אליי, יותר מכירים אותי ויותר רגישים לצרכיי. עם זאת, אני לא 'ברוגז' עם שאר החבר'ה. הם עדיין חברים טובים, אך יש דברים שהם לעולם לא ידעו. הסיבה לכך פשוטה. כמוך, גם אני מתחבר יותר לאנשים מסוימים, שהאופי והחשיבה שלהם מתאימים לי. אני נהנה יותר להיות בחברתם.
לגופו של עניין, אני לא חושב, עקרונית, שאדם צריך להיות חבר של כולם באותה מידה. טבעי הוא שאדם יתחבר עם אנשים מסוימים יותר, מאשר עם אנשים אחרים. זה גם לא פרקטי (מעשי) להיות חבר של כולם באותה מידה. לא יתכנו חיים כאלה, שכל הזמן צריכים להשקיע בחברים שמסביב.
נחזור לשאלה. לעניות דעתי, אין את צריכה להתנצל על כך שקשה לך להתחבר איתה. זה יתכן מאוד. אמנם, זה חשוב להדגיש, שאין שום קשר בין העובדה שאת לא מסתדרת איתה לכך שאת פוגעת בה. היא לא חייבת להיות חברה בלב ובנפש, אבל היא כן צריכה להיות חברה, לפחות כמו כולם, שאכפת לך ממנה ושאת תעזרי לה, אם תזדקק לעזרה.
לסיכום שני הצדדים נאמר כך: זה בסדר ואף טבעי לא להתחבר עם כולם, אך עדיין אין דבר בעולם שמצדיק לפגוע בחבר. לכן, אני מציע לך לנסות ולדבר איתה. להסביר לה שאין לך שום דבר נגדה ושאת רוצה להיות איתה 'בשוֹלם'. אם תכונותיה אינן מוצאות חן בעינייך, נסי להתרחק ממנה לאט לאט בלי לרמוז כלום ובלי לפגוע. נסי למצוא את דרך המלך בין שמירה על יחסי חברות תקינים, לרצון לדחוק אותה מחוג החברים הקרובים.
שואלת יקרה! מקסים לראות עד כמה איכפת לך מהמצב ומה את עושה בשביל לפתור אותו. אשרינו שזכינו בבת שכל כך דואגת למה שקורה סביבן. הלוואי וכולם היו חושבים על מעשיהם ומנסים להגיע לפתרון.
זה המקום להיפרד. אני מתנצל שוב על אורך המכתב. התנצלות חשובה יותר, היא אם פגעתי בך. בחלק מסוים של דברי היה ניתן לראות לכאורה כאילו אני כועס (?!). חס וחלילה, לא זאת הייתה כוונתי! בכל מקרה, דבריי נאמרו מתוך אובייקטיביות אמיתית. כלומר, ניסיתי לתת לך תשובה אמיתית וכנה לפי דעתי, תשובה בלתי תלויה ובסופו של דבר תשובה הגונה. כמובן שאת יכולה להסכים ולחלוק על דבריי, ללא שום בעיה. אשמח לשמוע את תגובתך לכאן או לכאן. אני מאוד מקווה שעניתי לכן ולא פספסתי משהו. אם בכל זאת יצאת חסרה לעומת מה שהגעת, כתבי עוד שאלה! אנא סלחו לי כי שגגה היא.
בהערכה רבה,
אמיר.