יש לי חלום לרקוד והחבר מתנגד

שלום!
באמת את עובדת תקופה לא קלה. אין אפשרות אחת שנראית לך מושלמת, ובכל דרך שאת בוחרת כואב לך מה שאת מפסידה. יש תקופות של סלילת דרך וגיבוש זהות, ותמיד בדברים האלו נבנים מתוך מאבקים. אני רוצה לאחל לך שיהיה לך כח, ובעזרת ה' הכל יפתר לטובה.
באופן כללי, בקשר נכון בין בני זוג לא צריך שאדם אחד יוותר על כל שאיפותיו ואהבותיו. אשה שאוהבת לדבר עם חברות לא צריכה לנתק אתן קשר כי בעיני בעלה זה בזבוז זמן.
בחורה שאוהבת מוצרי חלב לא צריכה שיהיה לה רק מטבח בשרי, כי בעלה לא אוכל חלבי. תמיד יש מידה מסוימת של ויתור. אנו רואים בזה בגרות ונתינה. אבל לא צריך לוותר על דברים מהותיים.
במקרה שלנו הדברים שונים. לא מדובר כאן רק על הקשר שלך עם החבר שלך, אלא על הקשר שלך עם הקב"ה. מעצם טבעו של הקשר עם הקב"ה, לא הגיוני שנעמיד את עצמינו בתור צנזורים שלו: אנחנו נחליט, ה', במה אתה צודק ובמה אתה טועה. בענינים מסוימים נשמע לך, ובענינים אחרים אנחנו יותר חכמים ממך. ברור שלא שייך לומר כך.
אפשר להבין את החבר שלך, שמנסה לחזק אותך בקיום ההלכות. האם הוא אומר את זה גם לעצמו? האם הוא מנסה לשמור הכל ונכשל, או שמראש הוא לוקח לעצמו את הקל, ומחלק הוא לקח פטור, ורק לך הוא לא נותן פטור כזה? איננו יודעים את התשובה. בכל זאת, במה שאפשר להתחזק – כדאי להתחזק.
תמיד תזכרי: יש דרכים רבות בהן נוכל לבטא את כישורינו. גם אם פתח אחד נסגר – בעתיד יפתחו אחרים. יש למשל, להקות של נשים ששרות בפני נשים. פעם לאשה היה אסור לשיר. אבל זו רק דוגמה אחת. וגם חשוב לזכור: העצמיות שלנו הרבה יותר עשירה ועמוקה ואסור לנו לזהות אותה עם תחביב או אפילו מקצוע מסוים. באותו זמן שיש ויתור על דבר אחד – מרוויחים דבר אחר שקשור לאישיות. למשל פיתוח יראת שמיים. לכן זו טעות כשמסתכלים רק על הדבר האחד שחסר. במקומו אולי נבנו בנפש דברים עצומים – רק שלא ניתנים כעת למישוש ומדידה.
וכדרך אגב: חברות וחיפוש שותף למחשבות זה דבר מבורך. רק לא בטוח שבגיל כזה כדאי שזה יהיה עם בן.
בהצלחה,
טל, חברים מקשיבים
tal@makshivim.org.il