כואבת על ההתרחקות מה'

שלום יקרה מאוד!
כאב לי לקרוא את שאלתך. מרגישים דרכה את הכאב שלך. את ההתמודדות הקשה ואת הרצון הגדול שלך.
מתוך המילים שאת כותבת ניתן לחוש את הרצון הגדול והאמיתי להתקרב לה´, להתחבר אליו, להרגיש את נוכחותו. וזהו כבר דבר עצום ונשגב.
שואלת יקרה!
הדלתות לא נסגרו בפניך, השערים פתוחים, ה´ רוצה בקרבתך.
את עבורו כבת יחידה ומיוחדת במינה, אל תוותרי.
אני חושבת שהניסיון שאת מתארת הוא אולי הניסיון הגדול ביותר. התחושה שהקב"ה רחוק מאיתנו, התחושה שדלתות נסגרות, שאי אפשר להתקרב, חלילה. זהו ניסיון קשה.
אך, אנו מאמינים שלעולם, יש לנו כוחות להתמודד עם הניסיונות ששמים בפנינו. יש לך את הכוחות.
אחרת לא היית עומדת בפני כזה ניסיון.
בנוסף, אני לא יודעת אם זה מעודד, אבל יש רבים שאומרים, שככל שלאדם יש ניסיונות גדולים יותר, כך זה מעיד על כוחות ועוצמות נפש גדולים יותר באדם. וההוכחה לכך היא, אבותינו ואמותינו הקדושים. הם סבלו ייסורים קשים מנשוא, רעב, עבדות, גרות, עקרות, בדידות ועוד. ל"ע. והם כידוע, היו אנשים עצומים ברוחניות, באמונה ובנשמה.
ובכל זאת, עכשיו, איך מתקדמים?
את כותבת שאת יותר מתחברת לתפילות במילים שלך, ואת מוסיפה שכיום קשה לך גם לומר אותם.
ואני מציעה לך הצעה פשוטה שקראתי בספרו המקסים של הרב ארז משה דורון על התפילה וההתבודדות- "נתיב לא ידעו עיט". הוא כותב, שכשהמילים מסרבות לצאת מהפה, פשוט לומר זאת לה´!!
לומר לו- ריבונו של עולם, אני רוצה להתקרב, להתפלל ולא מצליחה! אני רוצה להתפלל והמילים חסומות! לפתוח בפניו את התחושה הזאת, את הרגשת הריחוק, ולהתחנן בפניו שייתן למילים לצאת החוצה! שיעזור, ושחלילה לא יעזוב. ואם גם את זה את מצליחה לומר, את פשוט יכולה לומר הלוך ושוב- "רבונו של עולם, רבונו של עולם…"- עד שבע"ה יפתחו השערים.
את כותבת שאת מרגישה שיש כאן מעגל אין סופי המוביל לריחוק מה´. ואני מאמינה שאת לא נמצאת במעגל, אלא את נמצאת במסלול הליכה, ולמסלול הזה יש תהומות, ויש פסגות, יש ירידות ויש עליות. בתחילת דברייך כתבת על תחושה מקסימה של קרבה לה´! של חיבור עצום, מאהבה. זוהי פסגה עצומה. ויותר מכך זוהי הוכחה שאת מסוגלת להגיע לשם, ואף להגיע לפסגות יותר גדולות.
אני מאמינה שכל ירידה רוחנית מביאה אותנו בסופו של דבר לעליה רוחנית גדולה אף יותר.
דרך הירידות אנו מתבררים יותר, מתנקים יותר, ובסופו של תהליך בע"ה, מתקדמים יותר, מתחברים יותר.
אני מאמינה שאם תשאלי כל אדם שהוא, גדול או קטן, הוא יספר לך על ירידות ועליות בחייו הרוחניים.
העיקר הגדול הוא, לא לפחד כלל! לא להתייאש כלל!!
גם אם אנו מרגישים רחוקים מה´, חלילה, אנו מאמינים שבכוחנו להתקרב! "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן".
אל תוותרי! תאמרי לה´ ותתפללי שלא ייתן לך ליפול, שיסייע ויחבק ויפתח לך שערים של אמונה, תפילה ושמחה.
אני מאמינה בך. אני מרגישה מתוך שאלתך את העוצמה הגדולה שיש בך.
אני רוצה לצרף לך תשובה לשאלה דומה שעניתי עליה, בתקווה שתהיה לעזר.
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=96202
ולפני סיום- אני רוצה להוסיף שאולי כדאי לנסות ללמוד משהו, למצוא איזה ספר שמדבר אלייך ויכול לחזק אותך, ללכת לשיעורים, ואולי אף לשמוע שיעורים דרך האינטרנט. יש שיעורים טובים באתר של מכון מאיר, "ישיבה", ועוד.
אני מתפללת, מאמינה ומקווה שבע"ה תזכי רק לגדול ולצמוח מהניסיון הזה,
ושתדעי ימים שמחים ומאושרים.
אם תרצי, אשמח לשמוע ממך.
בהצלחה רבה, ובשורות טובות,
אודליה.
Odelyaf@gmail.com