שלום רב!
ושבוע טוב,
אני בת 24 מבית דתי (כיפות סרוגות ) בתקופה האחרונה התחלתי להתחזק יותר ולהקפיד יותר אבל עדיין בגדר הכיפות הסרוגות הכרתי בחור בן 28 שגם עובר תהליך התחזקות אבל לכיון חבד אני מאד נהנת לדבר איתו וכיף לי להפגש איתו( כן נשמר עניין הנגיעה )הוא בעל תואר ראשון בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה לאחרונה הוא ביקר בברוקלין שם כנראה הוא החליט להתחזק יותר בעיניין החסידות ולהאריך את הזקן שלו שהיה ממש נחמד הוא אומר שהוא רוצה להתחזק ושהוא עדיין לא הגיע לדרגת החסידות של החבד אני נורא רוצה להמשיך להיות איתו בקשר אבל אני מרגישה שהוא כמה שלבים מעליי מה גם שאני לא בטוחה שדרך חבד היא הדרך בשבילי כי ממש לא מתאים לי כל השחור והכובעים והחליפות אני רוצה להתחיל ללמוד ולעבוד בעבודה "חופשית " ואין לי מושג איך חבדניקים חיים אם זה שאשה יוצאת לעבוד וללמוד או בכלל מה מעמד האישה והגבר כמו של השחורים שהוא לומד והיא מפרנסת ומטפלת בילדים ?
אני מאד מקווה שהבנתם את השאלה שלי כי גם אני הלכתי לאיבוד איפה שהוא בדרך איך אפשר להמשיך את הקשר הזה כי זה הפעם הראשונה שאני נפגשת אם בחור וכייף לי לדבר איתו ולהיות איתו . אבל נושא הדת נראה לי גדול עלינו
תודה נראש
דנה
שלום לך,
השאלה שלך מתארת בעצם שתי בעיות שונות הקשורות אחת בשניה. בעיה אחת היא ש´הוא כמה שלבים מעלי´ ו´נושא הדת נראה לי גדול עלינו´. בעיה שניה היא שאת לא בטוחה שדרך חב"ד היא הדרך בשבילך.
אני מניח שהחששות שלך הם בעצם מכך שבעלך יתחזק ויוביל את השותפות שלכם ואת הנישואים שלכם למצבים שאת לא מעונינת. באמת אחד מיסודות חיי הנישואים הוא יסוד השיתוף. כונתי לומר שאחת המשמעויות של החלטה להנשא, היא שמעכשיו כל החלטה של אחד מבני הזוג, חייבת להתקבל במשותף ומתוך הבנה ולא מתוך כפיה חלילה. כמובן שאתם יכולים להסכים שאת ההחלטות יקבל רק אחד משניכם, או שאת אחראית על ההחלטות הכלכליות והוא אחראי על ההחלטות החינוכיות, העיקר זה העמדה הנפשית שמעכשיו החלטות תמיד מתקבלות בשיתוף ומתוך הסכמה מלאה. כמובן שלמעשה, אין זה פשוט כלל וכלל. הרבה מאד פעמים צד אחד בטוח שצריך להחליט בכיוון מסוים והצד השני חושב שהחלטה כזו היא הרת אסון. חלק מהחיים המשותפים כולל ויתור והשלמה עם הצד השני, אבל לכתחילה, המצב התקין שאליו צריך לשאוף הוא קשר נישואים שההחלטות בו מתקבלות בשותפות.
מכל מה שכתבתי מובן, שאת כל החששות שהעלית בפני, את צריכה להעלות בפני הבחור (כמובן בעת ובמקום ובניסוח המתאים) בשביל שתתאמו ציפיות , ובשביל שלא תרגישי כפיה משום צד, אלא תוכלו לצעוד ביחד בדרך המשותפת בעז"ה. אמנם, פשרות בתחום הדתי קשות יותר, אבל אני בטוח שככל שהקשר יהיה יותר חזק, כך תרגישי יותר בטוחה ופחות מאוימת.
לגבי הדרך של חב"ד, אני באמת לא יודע מה נוהגים שם (ניסיתי קצת לברר ולא הצלחתי) ואולי יש שם כמה זרמים, בכל אופן אני ממליץ לך שתנסי לצור קשר עם הרב או השליח החב"די שאליו בעלך קשור, ותנסי לברר יחד איתו לאיזה כיוון הוא חושב שבעלך צריך ללכת או ילך.
אני רוצה לציין, שבהחלט יכול להיות, שלמרות שבהחלט כיף לך לדבר איתו, אבל הפערים בדרככם הרוחנית גדולים מדי, ובאמת תאלצו להפרד. מצד שני יתכן שהאהבה תפרח ובעזרתה תוכלו לגשר על כל הפערים. העיקר הוא שפשוט תשבו ותדברו על כל הבעיות ועל כל החששות. חשוב מאד שתביני מה הוא חושב ומרגיש ומה דעתו על הפערים ביניכם.
אני מאחל לך שתחליטי את ההחלטות הנכונות ותבני במהרה בית נאמן בישראל…
טוביה
tsbias@actcom.co.il
נ.ב. עכשיו קיבלתי תשובה מהרב החב"די ששאלתי אותו על יחס חב"ד לקריירה וזה מה שהוא ענה לי:
הקריירה של חב"ד היא להיות שליח של הקב"ה ושל עבדיו הנביאים
צריך לשלוח את הבחורה לבנגקוק תאילאנד, שתראה איך הבת שלי שתחי´ עושה קריירה, כשהיא מנהיגה מאות ואלפי מטיילות ישראליות בדרך היהדות, כשהן מגלות דוקא שם את יהדותן. או לבת הבכורה במוסקבה, כשהיא מנהלת סמינר עם 200 בנות בפנימיה, לאחר שהיא דגה אותן מהאוניברסיטאות של הגוים. ותאמין לי זו קריירה אמיתית בכל המובנים.