כלפי חוץ הכל בסדר!

יאת,
שלום וברכה!

לפני הכל, כל הכבוד! פשוט מרגישים – בתוך השורות וביניהן, שאת בחורה רצינית, שאכפת לך ממצבך הרוחני, שאת משקיעה מחשבה בעניינים משמעותיים -בצורה בריאה, והכי הכי חשוב – שיש בך רצון לשנות, וזהו המרכיב שבלעדיו אי-אפשר להתקדם. חילך לאורייתא!

דבר ראשון, סתם כדי להרגיע אותך, כדאי וחשוב שתדעי שזהו תהליך שרוב בני גילך עוברים בשלב זה או אחר. מגיע הרגע שבו אומר לעצמו כל אחד: "שניה אחת, אז מה אם גדלתי בבית דתי? אז מה אם חינכו אותי דווקא לדרך החיים הזו? אני רוצה באמת לברר עם עצמי מה נכון וטוב, מה אמיתי, ולא ללכת בעיניים עצומות אחרי מה שאומרים לי, גם אם מי שאומר הוא גדול, חכם ומבין, וגם אם אני מאד 'מחזיק' ממנו…"

את בטח מכירה את ההרגשה הזו. היא באה ממקום פנימי שאינו משקר, מאזור בוגר שתובע תשובות ברמה גבוהה. וכרגע, אולי, עוד אין לך את כל התשובות לשאלות שעולות בך. וגם אם לא עולות ממש שאלות בסיסיות כמו "האם יש בורא לעולם?", יש ספקות, התמימות הילדותית שהסכימה לקבל קודם, כל מה שה"גדולים" אומרים – מתחילה להעלם (והלוואי שהיינו מצליחים לשמור עליה לעולם…) ובמקומה מגיעה תביעה להסברים, להרגשות ולידיעה יותר עמוקה.

אם כן, אשרייך שאת נמנית על אלה שהגיעו כבר לשלב הנהדר הזה. כן, נהדר! אין נפלא יותר מלהיות אמיתי עם עצמך, לברר ולתבוע ובכך להתקדם. ועצם הרצון הוא כבר התקדמות! אמנם, נכון שלפעמים קשה לראות בזה את הטוב. פתאום את יוצאת לרגע מתוך עצמך ומסתכלת מבחוץ על מצבך עכשיו לעומת איך שהיית לפני שנה או שנתיים, ואומרת: "אולי היה עדיף בכלל בלי השלב הזה, להמשיך ברמה התורנית הגבוהה שבה הייתי, באמונה התמימה שלי…"

אבל תדמייני לעצמך לרגע אחד, אפרוח קטן ופלומתי בתוך הביצה שמחליט שכאן – בפנים, מתחת לקליפה, בטוח ומוגן, כאן לא יטרפו אותו חתולים מורעבים והאוכל שלו מגיע אליו בלי מאמצים מרובים. יהיה לו טוב, נכון? יהיה לו גם קל, אבל הוא לא באמת יחיה, הוא לא יתמודד ובעצם, אם להיות אמיתית, לא הייתי רוצה להתחלף איתו. חייו חסרי חיות, אין אתגרים ואין שינוי, וכמובן שהנמשל ברור…

נו, אז מה לעשות?

לעלות חזרה אל דרך המלך! אם היית קרובה בעבר למלך, את יודעת מה הוא אוהב. הקב"ה, שהוא האבא שלנו, שמח ורוצה לשמוע מה שאנחנו חושבים ומרגישים. וזה, בעצם, הרעיון הראשון שהייתי ממליצה לך עליו. תדברי! תספרי לה' שאת רוצה לחזור אליו, שאת מתגעגעת למצב הקודם ושנפשך צמאה לקרבתו. ואם קשה לך לדבר, תכתבי! מה שיוצא לך מהלב, גם אם אלו דברים קשים או צורמים. הרי ידוע ש"הבא ליטהר מסייעין בידו" ואין לי ספק שאת באה להטהר.

אבל זה לא הכל, הרצון חשוב. הוא יכול לקדם, להוסיף ולהמריץ, אך כל זה רק אם הוא מגיע בשילוב מעשה. והמעשה שאני הייתי ממליצה לך עליו הוא ללמוד. תבחרי לך ספר אחד שאותו היית רוצה ללמוד באופן קבוע- פעם ביום/בשבוע/ אחר, לפי כוחך ויכולותיך (אולי עם חברה- זה עוזר לקביעות ולמרץ!). אני אישית הייתי ממליצה לך על "מסילת ישרים" שזהו ספר שעוסק בעיקר בעבודת המידות או באחד הספרים של הרב ישראל הס זצ"ל- "דרך האמונה" או "דרך העבודה". לימוד כזה יכול גם לחזק ולבנות את אישיותך, ובכלל כל התהליך הוא בונה.

חשוב לא לשכוח, שזהו תהליך, כלומר, הוא אורך זמן והפתרון שלו לא מגיע תוך יום-יומיים אלא תוך פרק זמן ארוך יותר. צריך סבלנות, חייבים להיות בעלי אורך רוח ובינתיים לנסות, כמה שאפשר (ובהחלט אפשר הרבה – מניסיון…) לשמוח ולראות את היופי המדהים שבבירור הנכון והאמיתי הזה. זוהי תקופה שלא הייתי ממליצה לאף אחד לוותר עליה, על כל המורכבויות שבה!

ליאת נפלאה – "אין דבר העומד בפני הרצון!", אמרי את ברכת הדרך וצאי לחיים הנפלאים שמחכים לך מחוץ לקליפות. אני בטוחה שלא תתחרטי…

וראי כמה קישורים:
אני ממש רחוקה מהקב"ה – https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=42503
אני ממש רחוקה מהקב"ה 2 – https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=45286
אני מרגישה אבודה https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=40425

דרך צלחה!
שלומית.