מתחילת החופש הגדול אני מתלבט בשאלה: מהו הזמן שעלי להקדיש ביום ללימוד תורה? (לא לתפילות) לאחר מחשבה החלטתי ללמוד כל יום דף במסכת תענית לאחר תפילת שחרית ועוד חצי שעה בין תפילת מנחה לערבית.
שאלתי היא האם אני צריך לשאוף להקדיש יותר זמן ביום או שאני יכול להסתפק בשעות אלו
תודה
שלום.
קודם כל, אני מאחל לך שתמיד יהיו לך התלבטויות כאלה! לדעתי קבעת לעצמך הספק נהדר.
אומר רק כמה נקודות:
אמנם לימוד תורה כנגד כולם, אך לפעמים עבודת ה' באה לידי ביטוי גם בדברים אחרים. הן משום ש"התאווררות" חשובה כדי לאגור כוחות, וביחוד כאשר התחושה הממלאת את הלב היא תחושת תודה לה', על שברא עולם כל כך יפה שאפשר ליהנות ממנו.
יחד עם זאת, אנו שואפים להגיע לדרגה שבה נרצה כל רגע ורגע לעסוק רק בתורה ובמצוות, ולא נצטרך בכלל לאמצעים של התאווררות (אם כי גם אז יש לכך מקום מסויים). לכן לדעתי גם כאשר איננו נמצאים עדיין בדרגה המושלמת, עלינו בהחלט לשאוף להגיע אליה. לשאיפה זו ערך כפול: ראשית, ככל שהרצון גדול יותר כך גם למעשה אפשר להגיע רחוק יותר; חוץ מזה יש ערך גדול לעצם הרצון, כיון שהרצון הוא אישיותו של האדם, כמובן כאשר מדובר ברצון אמיתי שהאדם מתכוון לעבוד ולהתקדם ולממש מה שביכולתו.
הכמות המדוייקת נשארת כמובן לשיקולך, וכמו שכתבתי אני חושב שקבעת לעצמך קביעות עתים לתורה שאין מה להתבייש בה. לדעתי, כל עוד תוספת של זמן לימוד לא תביא אותך לתחושת לחץ והרגשה שהלימוד חונק אותך – ודאי שהוא טוב. בכל מקרה אתה יכול להרגיש מצויין גם כאשר אתה עושה דברים אחרים (שוב, העיקר לא להתבטל, "להרוג את הזמן"), ולחשוב על ה' והיכן ניתן למצוא אותו בכל מקום שבו אתה נמצא – "בכל דרכיך דעהו".
בהצלחה רבה בכל עבודת ה'!
יעקב, חברים מקשיבים
