חברים מקשיבים שלום,
בחצי שנה האחרונה אני מרגישה שאין לחיים שלי משמעות משהו עמוק פנימי שאני חייה בשבילו.. שמעתי מלא שיחות ובכולם בעיקרון אותו מסר שלא צריך לחפש משהו לחיות בשבילו, כי הוא נמצא אצלך והוא יגיע אם תתאמצי.. אופ..נמאס לי כבר מכל השיחות האלה זה כבר לא משפיע עלי אני פשוט חיה חיי שיגרה מתעוררת בבוקר בהרגשה יומיומית שגרתית מעצבנת כזאת.. עוד יום הגיע..ביה"ס למי יש כוח לזה? שונאת את האולפנה הזאת את הרבנים שמטיפים כל הזמן,בנות בשכבה שממש לא בראש שלי אין לי איתם שום דבר משותף.. אח"כ חוזרים מהביה"ס חורשים למבחנים או בגריות חורף או עושים פעולות אמצ"ש לחניכים (אגב..נקודת האור היחידה..) אני תופסת את עצמי בכיתה י"א חייה חיים שגרתיים, רצופים במריבות עם ההורים. תפילה?? כבר מזמן לא איכפת לי אם אני מתפללת או לא..צניעות? גם זה לא מזהיר.. בקיצור כל יום הרגשה שאני כבר מתה כבר לסיים את הבי"הס וללכת לשירות לאומי. אני פשוט כבר סופרת את הימים..(ושל"ף לא נראה לי שאני אלך..) בקיצור אני פשוט אובדת עיצות! אני מקווה שאולי אתם אלה שתוכלו לעזור לי..כי בשבילי אין פתרון בשטח לעת עתה.
הילה
שלום לך הילה.
קודם כל, עלייך לדעת שעצם זה שאת מרגישה צער בכך שאת לא מסתפקת במשמעות שיש לחיים שלך עכשיו – זאת היא מדרגה שלא כל אחת זוכה להגיע אליה. רוב האנשים חיים את שגרת חייהם בלי ממש לחשוב עליהם. עליך לשמוח במדרגה זו.
שנית, האם באמת אין לחיים שלך משמעות? את לא תורמת בשום דבר לחברה? למשפחה? איך אפשר לומר דבר כזה? והלימודים ? הרי לא סתם את לומדת, את מכינה את עצמך עכשיו לחיים שאחרי… אני בטוח שאם תתבונני לתוך עצמך תוכלי למצוא הרבה יותר משמעות מכל מה שכל אדם אחר יוכל לומר לך.
אחרי כל זה, אם עדיין חסר לך טעם ואת רוצה שינוי, אל תשבי בחיבוק ידיים. קומי, תפעלי תתחילי לעשות דברים שתמיד רצית ויש כ"כ הרבה דברים: התנדבויות, תחביבים חדשים, אולי לעזור לאיזו חבירה. הכל תלוי בך. אל תחכי לאיזשהו שינוי מהשמים כי גם אחרי שתסיימי את ביה"ס הכל יהיה תלוי בך.
ודבר נוסף שיכול רק להועיל זה לבקש. כן, ממש כך, לבקש בתפילה "ה' תן לי משמעות לחיים".
כל טוב
אוהד, חברים מקשיבים
