לא מסוגלת להתפלל כשמכריחים אותי

שלום רב.
מצער אותי מאד לשמוע שאת מתקשה כל כך ובמיוחד בענין התפילה, עד כדי כך שאת לא מסוגלת להתפלל. זה ממש מצער דוקא מפני שהתפילה היא כל כך נפלאה!
הקב"ה שאוהב אותנו כל כך, נתן לנו את הזכות לפנות אליו, ואף נתן לנו את התפילה כמצוה, מצוה כל כך חביבה ואנו לפעמים לא יודעים לנצל את המתנה הזו באמת וזה חבל.
אמנם ראשית הייתי רוצה לומר לך, שהבעיה שלך בתפילה היא לא בעיה פרטית, אמנם יכול להיות שהיא קצת יותר חריפה מאשר היא אצל האחרות, אך לצערנו הרב לכולנו ישנה בעיה בתפילה.
בספרי החסידות מופיע שהגאולה תהיה על ידי תיקון התפילה, ואנו שרוצים כל כך את הגאולה צריכים לתקן את התפילות שלנו ועל ידי התיקון הזה, נגיע לגאולה השלמה בעז"ה.
לפעמים הקושי להתפלל נובע מכך שאנו לא מרגישים את הקשר אל ה', אנו מרגישים שה' בשמים רחוק, ואנחנו החיים בעולם, לא קשורים אליו, וממילא מדוע שנפנה אליו, במיוחד שאנו לא מרגישים שהוא מקשיב לנו ומקבל את תפילתנו, אך דעי לך שכל זה נסיון, נסיון שלמרות כל הקושי, למרות כל הריחוק, ה' רוצה שאנו נתגבר על הקשיים האלו ונתפלל!! כן התפילה הזו ממרחקים היא הרצון של ה', ולמרות שאנו מתקשים להרגיש את זה, זה באמת הרצון שלו, כן את התפילה שלך ה' משתוקק לשמוע, כמו אבא שאוהב בכל ליבו את בנו והוא מצפה מתי כבר יבוא הבן ויבקש ממנו משהו, פחות משנה מה העיקר שיבקש, שיבוא לפניו ויפנה אליו, ואז הוא ישפיע עליו חסד רב מאד. אמנם לא תמיד את מה שהבן יבקש, שלא תמיד הבן יודע מה לבקש ומה טוב לו, אך הוא יתן לבן את מה שהבן צריך באמת.

למרות הקושי הכללי של ענין התפילה את נמצאת בקושי נוסף, קושי שהמסגרת גורמת לך, ומרחיקה אותך עוד יותר מהתפילה.
נראה לי, שאם את לא יכולה לשנות את המסגרת למסגרת שתרגישי איתה טוב יותר, את צריכה לדעת שגם בתוך המסגרת הזו את מסוגלת להשתנות, את מסוגלת להרגיש טוב יותר.
אמנם התפילה כאשר היא נכפית על אדם ממילא הכפיה הזו גורמת לה את התופעה ההפוכה שהוא לא ירצה כלל לעשות את הדבר שכפו אותו, אך השאלה היא לאן האדם ימשוך את הכח הזה הטבעי, האם הוא יפעל לגמרי נגד הדבר או שמא הוא יחליט לפעול בכך שהוא ימשיך להתקדם אך בדרך שלו, ואז הוא גם ירגיש שהוא פחות מוגבל במסגרת וגם הוא ירגיש שהוא מתקדם ולא נופל.
לדוגמא, כאשר הייתי בישיבה התיכונית, הישיבה שלמדתי היתה ידועה בלחצה בלימודי חול, ואני לא מצאתי את עצמי מתאים לכך, אמנם רציתי לעזוב אך ההורים שלי לא הסכימו, ולכן החלטתי שאני יצור לעצמי מסגרת, תכנית אישית בתוך הישיבה התיכונית, ואני אתקדם בדרך שלי!! מיום זה כבר הגבולות של הישיבה התיכונית לא הפריעו לי (אמנם לא עברתי על הכללים של הישיבה אך הצלחתי למצוא את עצמי בלא לפגוע במסגרת הכללית).

בענין התפילה, הואיל ואת לא יכולה שלא להתפלל את המסגרת של התפילה בבית הספר, אך את יכולה לנסות להתחיל להתפלל תפילה נוספת, תפילה שאיננה נכנסת לתוך הגבולות האלו המחייבים אותך, אלא תפילה עצמאית הנובעת מהלב שלך, תפילה שבה את באמת תפני אל ה' ותבקשי ממנו מה שחסר לך, מה שכואב לך וכו'.
התפילה הזו איננה צריכה להיות ארוכה, והיא יכולה גם כן להשתלב במהלך התפילה של כלל בית הספר, לדגמא בהוספה על תפילת העמידה וכו'.
אני מאמין שבמצב זה את תרגישי שהתפילה שלך לגמרי בעולם אחר, שהיא ממלאה אותך בשמחה ובתחושת קשר אל ה'.
פעמים רבות לאחר התחיה של התפילה הפרטית, האדם מוצא פתאום ענין גם בתפילה הקבועה הכללית, הוא מרגיש שתפילה פרטית עם כל הטוב שלה, היא מצומצמת לדברים פרטיים שלו או של סביבתו, והוא רוצה להתרחב, רוצה בתפילה על דברים גדולים יותר ואז גם התפילה הקבועה והכללית מקבלת חיות חדשה.

נראה לי שתהליך זה שאת מסוגלת להפוך את התפילה לדבר חי, מסוגל גם לגרום לך להרגיש אחרת לגמרי במסגרת שאת נמצאת בה, להתחיל שלא להרגיש את המסגרת המגבילה, אלא להרגיש שאת מתקדמת ובכך גם טוב לך.
לפעמים כאשר חושבים כל הזמן כמה המסגרת מגבילה וכמה היא קשה, הדבר רק גורם לקושי רב יותר, ומכניס את האדם לתחושה שהוא כבול בתוך מערכת שהיא לא מתאימה לו. לפעמים לאחר הסחת הדעת מהענין, פתאום האדם מוצא שהדברים לא מפריעים לו, ואולי אף לפעמים הוא מסוגל להנות מהם.

דעי לך, שהמסגרת הדתית מדי לטעמך, היא לטובתך, ולפעמים בשלב שלך, קשה לראות זאת אך לאחר זמן מגלים כמה זה היה טוב, עד כמה מה שהיה נראה לא טוב הוא באמת מה שהיית צריכה, לכן הייתי ממליץ לך לנסות שוב, בעיקר בענין של תיקון התפילה ולאחר מכן בנסיון לראות את הטוב במסגרת ומה את מסוגלת לקבל ממנה.
אשמח להמשיך לעזור אם תצטרכי
בברכת הצלחה רבה
יצחק.