לא סובלת את הבנות בשבט שלי

שלום לך!
קודם כל, עצם העובדה שאת מודעת לזה שחלק מהבעיה היא אצלך, זה כבר מאוד חשוב. רוב האנשים שמסוכסכים עם אנשים אחרים (ומי לא מסתכסך לפעמים…) בטוחים שכל הבעיה היא אצל השני, והם – בסדר גמור. אם את מודעת לבעיה זה אומר שיש לך סיכוי להתמודד איתה. זה גם מצוין שכתבת שאת לא חושבת שאפשר לענות ושאת מחפשת חיזוק, כי זה מראה שאת בוגרת ואת מבינה, שכמו ברוב ההתמודדויות הפנימיות אין פתרונות קסם, וזו מלחמה שלפעמים מצליחים ולפעמים נופלים, ותמיד צריך להתחזק ולהמשיך קדימה.

אני חושב שכדי להתמודד צריך קודם כל להבין שהבעיה היא באמת אצלי. למה אדם כועס? כי הוא לא מסוגל להתמודד. הוא חושב שהעולם צריך להתנהל בצורה כזאת וכזאת, אבל זה לא בדיוק מה שקורה. לכן הדבר הכי מעצבן זה חוסר שליטה. תארי לעצמך שאת כועסת על חניכה שלך (כי היא לא התנהגה כמו שאת חושבת שהיא צריכה להתנהג…). את מבקשת ממנה לעשות משהו, והיא פשוט לא מגיבה. את מנסה להסביר לה כמה זה גרוע והיא פשוט "לא שמה" עליך. אז את מנסה להשתמש בכל העוצמה שלך, וצועקת עליה. מה הדבר הכי גרוע שהיא יכולה לעשות עכשיו? פשוט לחייך לך בפרצוף ולומר: "את לא תקבעי לי". ואם היא תהיה רגועה את בכלל תתעצבני. זהו תסכול הנובע מחוסר שליטה. לכן אדם עושה המון שגיאות כשהוא כועס, ובדרך כלל מתחרט עליהם אחר כך.

אז אני מתרץ לעצמי שהכעס שלי נובע מאיכפתיות. איכפת לי מהסניף, מעם ישראל, מהאדם שאני כועס עליו וכדו'. אמנם יש בזה אמת, ואני לא חושב שאדם צריך להשאר אדיש, אבל למה לכעוס? כל אחד יודע שעדיף לו להישאר רגוע. אם איכפת לך – תקרין רוגע ואהבה, כל אחד יודע שזה משפיע הרבה יותר. כעס עצבים ושנאה כמעט תמיד גורמים לתוצאה הרבה יותר גרועה.

חוץ מזה, תראי מה זה גורם לך. את בחורה מלאה אהבה! את מדריכה שנתיים בסניף חוץ, ואני יודע שזה לא קל ודורש המון יכולת לתת, ואת רוצה לאהוב את כולם, וזה גם די מצליח לך. ורק בגלל חמש בנות את מתבלבלת.

אז מה עושים? כמו שאמרת אין פתרונות קסם, אבל בהחלט יש הרבה מה לעשות. הכיוון שלך, להסתכל בצורה חיובית הוא היסוד, אבל אני חושב שזה לא מספיק להחליט כל פעם מחדש ש"הם לא כאלה איומות". צריך גם לחשוב למה הן אינן כאלה. הנסיון מראה, שבדרך כלל היחס שלך למה שאדם עושה נובע מהיחס הבסיסי שלך אליו. תנסי לחשוב עליהן דברים חיוביים. אני בטוח שאם תתאמצי תוכלי לחשוב על לא מעט דברים חיוביים אצל כל אחת מהן. אם לא הצלחת – נסי שוב לשבור את המחסומים. אין אדם שאת מכירה ואת לא יכולה להגיד עליו דברים טובים. אולי תגלי פתאום שהם באמת "לא כאלה איומות", וזה לא רק סיסמה…

אחר כך, אפשר לחשוב על הדברים הפחות טובים שבהן. תנסי לדמיין לעצמך למה הן (עדיף "היא", אם תחשבי על כל אחת בנפרד זה יקל עליך להתאהב…) מתנהגות בצורה כזאת. תשתדלי להסתכל בצורה חיובית, הרשי לעצמך "לרמות" קצת. תחשבי האם את היית יכולה לעשות את אותו הדבר בסיטואציה מסויימת. אולי זה המצב שלה? זה אולי נשמע מגוחך ותמים, אבל אני כמעט בטוח שאם תרגילי את עצמך, בכוח, לעשות את זה מידי פעם, ולאורך זמן, את תתחילי להשתכנע. למה אני חושב ככה? פשוט כי בד"כ זו האמת. רוב האנשים לא רעים, פשוט קשה להם, או שהם לא שמים לב. הרבה פעמים אתה מוצא את עצמך בשיחת נפש עם מישהו שנורא זלזלת בו, ופתאום אתה מגלה שהוא לא כל כך נורא. ואולי להפך. אחר כך אתה לומד גם לשפוט אותו אחרת. אז למה לחכות לשחנ"ש? קחי לדוגמא את מה שאמרת שהן צבועות, כי הן אומרות שהסניף חשוב להן "אבל תכל'ס לא עושות כלום". (זה ציטוט. כלום?!) את בטוחה שזה ההסבר היחיד? אולי הסניף באמת חשוב להן, אבל מאוד קשה להן לממש את הרצון הזה למעשים? אולי הסיבה שהן עזבו מוקדם היתה דווקא בגלל זה, שהן הרגישו שהן לא מסוגלות לעמוד באתגרים של סניף חוץ? ואולי ה"כלום" הזה הוא לא ממש כלום, אבל ביחס למה שאת מצפה מעצמך הוא לא מספק? ואולי הן באמת לא כל כך עומדות בהצהרות של עצמן – זה לא אומר שהן צבועות. (אני שמעתי פעם על מישהי שמאוד רצתה לאהוב את כולן, אבל זה לא תמיד הצליח לה… אני בטוח במאה אחוז שאין בה אפילו שמץ של צביעות!). אני לא מכיר אותן, ואולי כל זה לא נכון, אבל את כן – ולכן את יכולה לנסות ולהבין אותן.
אם את נפגשת איתן ומגלה שאת שוב פעם נגעלת מההתנהגות שלהן, נסי אחר כך לשבת עם עצמך ולחשוב למה הן התנהגו ככה. האם זה באמת כל כך נורא? האם זה אומר שאי אפשר לאהוב אותן?
העקרון של כל זה הוא שמאוד מומלץ להסתכל על כל דבר בצורה חיובית. זה עושה את החיים למאוד מאושרים, ומי שמתמיד בזה לאורך זמן מגלה שזה הופך להיות אמיתי וטבעי יותר ויותר. יש קטע מספר חובות הלבבות שאני מאוד אוהב, ואני קורא לו "רואים שש שש", כי הוא כתוב בשער השישי בפרק השישי. כתוב שם: "ונאמר על אחד מן החסידים, שעבר על נבלת כלב מסרחת מאוד, ואמרו לו תלמידיו: כמה מסרחת נבלה זאת! אמר להם: כמה לבנות שיניה!" זה כל כך עמוק, תחשבי על זה!
דבר נוסף שאפשר לעשות זה להשתדל לעזור להן בכל דבר שמתאפשר. (כלומר, שזה לא נראה מוזר או מלוכלך). זו איננה צביעות זה הטבע האמיתי שלך – והרצון האמיתי שלך. קשה לפרט כאן, ואני יודע שזה נראה קשה, אבל אם זה חשוב לך את תוכלי למצוא דברים, בעיקר קטנים פה ושם, שאת יכולה לעזור להן. אני מאמין שזה יכול לעזור מאוד, ואפילו די מהר. בסוף זה גם יעזור ליחס שלהן אליך, דבר שללא ספק יחזק את האהבה שלך אליהן.
ולגבי הלשון הרע. זה באמת דבר לא טוב, ואפילו הרסני. חוץ מהאיסורים הקשים שיש בזה, זה ממש ההפך מכל מה שכתבתי למעלה. אם אני אומר על מישהו משהו רע, אני כבר מחזק בתוכי את השנאה, ובדרך כלל מוציא את הדברים מפרופורציה. לאדם גם קשה מאוד לשנות מחשבה שהוא אמר בפה, ואז זה הופך להיות אמת מבחינתו. לכן באמת צריך לעשות מאמץ גדול מאוד לא לדבר עליהן בכלל. גם לא דברים טובים, לפחות לא כשאת עדיין לא התרגלת להסתכל עליהן בצורה חיובית. בכלל כדאי להתרגל לא לדבר על אנשים. ואם הנושא הזה עולה, תשתדלי מאוד להעביר נושא. אני יודע שזה מאוד קשה, אבל זה משתלם. (בדרך כלל זה גם מעלה את הרמה של השיחות). וגם בזה, עם הזמן מתרגלים למצוא נושאים אחרים לשיחה.
כל הדברים שכתבתי למעלה הם לא קלים, אבל אפשריים בהחלט, ולא מעט אנשים מתנהגים ככה. (לפחות באופן כללי). רואים מהשאלה שאת מבינה את חשיבות הדבר, ולכן אני מאמין שאת גם תצליחי להתמודד ולאהוב. את גם יודעת שכמו בכל התמודדות את צריכה להיות מוכנה להתמודד עם כשלונות. כלומר, לא לתת להם לעצור אותך.
והעיקר, להתמיד ולא להתייאש!
בהצלחה!
משה, חברים מקשיבים.