שלום רב.
אני בעלת תשובה קרוב לעשור.
בתחילת דרכי הלכתי לשיעורים רבים במסגרות של קירוב, ובהמשך ניסיתי להצטרף למסגרת מתאימה לנשים. אבל מסיבות לא ברורות זה לא צלח, והניסיונות שלי להתקרב, ללמוד הלכות ולקבל חיזוקים בדרכי הובילו בעיקר לאי נעימויות ולעוגמת נפש.
כשהרבנית שלי ניסתה לברר, גם היא לא הצליחה לקבל הסברים הגיוניים. וגם אחרי שאמרו לה שזאת אי הבנה ושישמחו לצרף אותי, זה עדיין לא קרה. אחרי עוגמות נפש נוספות התחזקה אצלי התחושה שזה לא אמור לקרות, הרמתי ידיים וניסיתי ללמוד לבד.
במהלך השנים, בין סגרים למלחמות, ניסיתי להשתלב במסגרות אחרות ונדחיתי פחות או יותר מכולם בטענה שאני לא מתאימה בגלל שאני כבר מנהלת אורח חיים דתי וזה לא קהל היעד, או בגלל שהם מגבילים טווח גילאים או שניהם. זה קרה גם במקומות שהומלצו מחברות בגילי שבאו מבתים דתיים וכן התקבלו לשם – מה שמחזק את התחושה שאין פה הסבר הגיוני, ושאני נדחית כל פעם מסיבה אחרת.
פניתי בעבר להתייעצות עם רב מוכר בעל שם שהומלץ ע"י הרבנית, וגם הפגישה איתו כללה קטעים לא ברורים שגרמו לי להרגיש שיש פה משהו מכוון – הוא לא ענה לי על השאלות ששאלתי אותו, לא נתן לי שום עצה או המלצה והתנהל שונה מאוד מאיך שנאמר לי שמתנהל מול אנשים שפונים אליו להתייעץ (נאמר לי שהוא נוהג לפתוח ספרי קבלה, הוא לא עשה את זה ואפילו לא בירך אותי). התחושה הייתה שהוא פשוט מנפנף אותי.
השנים עברו ואני עדיין לבד עם עצמי. וכל פעם מוצאת את עצמי מגלה עד כמה העובדה שלא למדתי בצורה מסודרת ושלא היה לי ליווי של מסגרת פוגמת באורח החיים שלי, שיש דברים שאני עושה לא נכון או לא עושה בכלל. כולל דברים בסיסיים שאם הייתי מעבירה אפילו תקופה קצרה במדרשה הייתי לומדת אותם ונחשפת אליהם.
לצד הפגיעה באורח החיים שאני שואפת אליו, הדחיות האלו הובילו ועדיין מובילות לפגיעה אישית עמוקה ולתסכול. הליך החזרה בתשובה כולל גם הרבה קשיים והתמודדויות שמי שלא מכיר מקרוב לא יוכל לייעץ (כמו פגיעה בקשר עם המשפחה) וגם עם זה אני לגמרי לבד.
לפעמים אני מהרהרת ועולות לי מחשבות קשות שאולי בורא עולם לא רוצה שאתקרב, ולכן כל זה קורה, כי מדובר ביותר מדי מקרים לא הגיוניים.
אני נחשבת לבחורה נחמדה וחברותית, גם במסגרת הראשונה שנדחיתי ממנה התחברתי מאוד עם הבנות וזה הוביל לחלק מעגמת הנפש, כי לא רציתי לשתף אותן במה שהיה מטעמי לשון הרע והן מצידן לא הבינו לאן נעלמתי להן. אני משתדלת תמיד להתנהג בצורה נחמדה ומכובדת, מקפידה על צניעות – מה יכולה להיות הסיבה שלא מתאפשר לי להתקרב בצורה מסודרת ויסודית, גם אחרי מאבקים?
בס"ד
הילה יקרה
אפתח בשאלתך העולה בסוף דברייך "מה יכולה להיות הסיבה שלא מתאפשר לי להתקרב בצורה מסודרת ויסודית"?
עשית מהלך גדול מאד בחייך בעת ששינית את אורח חייך וחזרת בתשובה, ואת עדיין מפלסת בו את דרכך בלימוד הלכה למעשה. על כך מגיעה לך הערכה גדולה וחיבוק חם!!! יחד עם זאת יש לך זירת התמודדות נוספת בתחום החברתי, שנראה שהיא לא יותר קלה ואף מכבידה עלייך ומותירה אותך בודדה. אלו הן שתי חזיתות של התמודדות לא פשוטות שייתכן שקשורות זו בזו וייתכן שלא.
מאחר ואת יודעת טוב יותר מכל אדם אחר מהן ההתרחשויות בשני התחומים הנ"ל, נסי לחשוב על כמה סיטואציות בהן היה קושי חברתי, *מה היה שם מבחינה עובדתית* (מעין "תצפית נקייה"), **מה הרגשת שם* *ומה היה הצורך שלך?* *האם יש חברה קרובה שתקשיב לך? שתוכלי לברר איתה בכנות מה קרה שם?
נסי לברר עם עצמך, האם אירועים אלה של התרחקות התחילו רק מאז חזרתך בתשובה? אולי הם קשורים לדפוס התנהגותי- חברתי שחוזר על עצמו, בלי משים?
אם תרגישי שחברה היא לא הכתובת הנכונה, אולי איש מקצוע – טיפולי הוא הכתובת לברר.
את כותבת שבמסגרת הראשונה שנדחית ממנה התחברת מאד עם הבנות, מה שמעיד על הפוטנציאל החברתי שקיים אצלך ועל היכולת שלך לחדש או ליצור קשרים גם בעתיד הקרוב.
אגב, לפעמים קשר חם עם משפחה חמה יכול לעזור לפרוץ כוון חדש.
מאמינה שהקב"ה שמח בהתקדמותך בעולם התורה והמצוות, ורוצה מאד בטובתך ובשמחתך המלאה. ויחד עם זאת הוא מזמן לך בירורים עמוקים שיקדמו אותך וייטיבו איתך.
מברכת אותך שתוכלי לדייק את עצמך ואת הנעשה סביבך, לבנות קשרים ולהיבנות מהם.
להמשך שיחה בעניין את מוזמנת לפנות אלינו, למוקד של "חברים מקשיבים".
בברכה,
אסתר, חברים מקשיבים makshivim.org.il
