ימי השבוע נועדו לפעילות יוצרת , עשייה מלאכה התעסקות עם הפרטים.
שבת נועדה להשקפה כללית יותר לאידאלים וכו'
שאלתי : מבחינה טכנית כיצד ניתן להגיע לתפקיד השבת ע"י לימוד תורה מסויים, לשבת ולחשוב, כלומר איך ניתן להגיע מבחינה מעשית לגילוי תפקידה של השבת.
תודה רבה.
שלום לך,
שאלה יפה וחשובה מאוד שאלת, כיצד באמת ניתן להפיק את המקסימום מהשבת? מה תורם הלימוד בשבת? האם זה שונה מלימוד בשאר ימות השבוע? – אם כן אז במה ולמה? מה בעצם כ"כ מיוחד ביום השבת? האם אי עשית מלאכה בשבת היא מטרת השבת? למה בכלל כל רגע בה כה יקר עבורנו, כה ערכי? ועד כמה יכולה השבת להשפיע על נפש האדם???
שני היבטים ניתן למצוא לשבת מהתורה, כשני ציווים שניתנו לנו, בעשרת הדיברות הקב"ה מצווה אותנו על שמירת השבת מהסיבה "כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ… על כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו" כאן הדגש הוא על ייחודה של השבת לעומת שאר ימי החול, יום שהוא כולו מקודש ע"י ה' יתברך. לעומת זאת, בשמות, כי תשא, נאמר: "את שבתותי תשמרו…" מהסיבה: "כי אות הוא ביני ובינכם לדעת כי [אני ה' מקדשכם]", כאן עיקר הדגש במהות השבת הוא השפעת הקדושה שבשבת [על האדם] עצמו. ה', באמצעות השבת מקדש אותנו, ומכאן רואים את ההשפעה הישירה שיש בשבת [עלינו], מתחולל שינוי של קדושה באדם ביום השבת!
אחד מהשינויים האלה הוא הנשמה היתרה שנכנסת באדם ביום זה, כך אנו למדים מהגמרא: "נשמה יתרה ניתנה בו באדם בערב שבת, ובמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו"(מס' ביצה). היא זו המעניקה לאדם את המנוחה המושלמת והמיוחדת שבשבת, שהרי אם ינסה האדם לשבות ממלאכה ביום חול כפי שנוהג בשבת, לא יוכל להגיע לאותה תחושה ולאותה מנוחה שלמה כפי שיכול בשבת משום שאין הנשמה היתרה ניתנת לו אלא בשבת.
התפקיד שלנו בשבת, לשמה גם ניתנה לנו הנשמה היתרה, הוא [לשמור על הקדושה שניתנה ביום השבת] כמו שנאמר "לעשות את השבת" שבנ"י ע"י [מעשיהם] מביאים תוספת של קדושה לשבת ע"י כך שהם נזהרים לעסוק בתורה ובמצוות ביום השבת יותר מאשר בשאר ימות השבוע.
לימוד תורה מעמיק של פרשת שבוע, הלכות, קריאת התורה ועוד, הם מקבלים עילוי מיוחד בשבת מלימוד של שאר ימות השבוע – כמובן, חשוב מאוד ללמוד ולעסוק בתורה תמיד אך מיוחד הוא יותר מכל הלימוד של שבת שאנו בה מזינים את הנשמה והיא בפוטנציאל הכי גדול שלה כיוון שניתנה לנו נשמה יתרה שביכולתנו להוסיף קדושה לשבת באמצעותה.
מובן אם כן שמטרת השבת אינה רק מתן מנוחה פיסית לגוף ע"י אי עשיית מלאכה, וודאי שהגוף מאוד זקוק למנוחה זו, אך יחד עם זאת עיקר המנוחה הוא של הנפש הזקוקה גם היא למנוחה, לתוספת קדושה שהרי אלו הם הדברים המזינים את הנפש, התחברות לה' יתברך באמצעות לימוד תורה, עונג ושמחה, תפילות, שירות ותשבחות ומזמורים מיוחדים של יום השבת… בשאר ימות השבוע אנו כה עסוקים, כה טרודים בדברים שונים ולא מסוגלים להשקיע מספיק זמן לדברים הרוחניים עד כדי קיום הנפש באופן תקין ובריא ולא ייתכן שנזניח את מה שמחזיק אותנו בחיים, את מה שמחזיק את הגוף, את החומר, הוא הנשמה!
על חשיבותה של שמירת השבת בעניין זה מסביר בעל ה"פלא יועץ" ש[לא ייתכן להעלות ארוכה ומרפא לנפשנו כי אם בשמירת השבת].
העונג בשבת הוא לא רק חומרי, זה חלק מהעניין של עונג שבת בסעודה אבל העונג הטוב ביותר שמצאתי שיש לנפש הוא התורה. לימוד התורה, באופן ברור או לא ברור, נוטע בנו כוחות, חיוניות ושמחה שאת עוצמתם וחשיבותם אני מתקשה להסביר במילים.
בציווי "שמור את יום השבת לקדשו" אנו יכולים לראות בבירור כיצד יש בנו היכולת להיות אלו המקדשים את השבת, אנו מוסיפים לשבת קדושה ע"י מעשינו, לימודינו ועיסוקינו הרוחניים בשבת, ע"י ניתוק מכל מחשבות החול, מכל טרדות השבוע, מה"מרתון" השבועי שלנו, בעצם, מכל הדאגות!!!
כדי להצליח להגיע לתחושה העילאית הזו של קדושת השבת אנו צריכים להתכונן ליום הזה בשאר ימות השבוע, כך ידוע שמי שלא טורח בערב שבת (-לפני שבת) לא יהיה מה לאכול בשבת, הכוונה כאן היא גם לחומר וגם לרוח,אם נחיה בחיות פנימית את התפילות המיוחדות של שבת, את הסעודות המענגות או אז בע"ה נזכה לחוש איך טהרה וקדושה ממלאים אותנו, נזכה לחוש תחושה של עונג אמיתית שבעצם ניתנת בפוטנציאל לכל יהודי וכשנגיע לתחושת הקדושה והמנוחה האמיתית (זוהי מנוחת ה[נפש] ומנוחת הגוף) אז ודאי נרגיש גם כיצד השבת נותנת מחיותה לשאר ימות השבוע הבאים לאחריה.
ע"י ההתחברות הזו לקדושת השבת, ע"י היכולת להתעלות, להתרוממות הרוח שניתנה לנו מהקב"ה עם הנשמה היתרה שניתנה לנו במיוחד יש בכוחנו להזין את הנפש שלנו באופן מיוחד, לצמוח, כל שבת ושבת מחדש, יותר ויותר בכל פעם כך שההתעלות הזו תמשך לנו גם לימות החול שלאחר השבת ותשפיע מאור קדושת השבת לימים השגרתיים בחיינו.
ישר כח על שאלתך,
מי ייתן ובע"ה יתברך נזכה לקבל שבתות מתוך רוב שמחה!
אבישג.
ראי גם קישור: מה הסיפור של האיסורים בשבת? אנחנו בעונש?
