אמא שלי מרבה לדבר לשון הרע (בעיקר עלי) היא גם לא כל כך שומרת תורה ומצוות לפעמים היא מתירה לאחי דברים שאסורים בשבת (הוא בן 7) ולפעמים מתרצת את מה שהיא עושה כמו פיקוח נפש וכאלה דברים. אני לא יודע מה לעשות איך להוכיח אותה. אני עכשיו מסתייג מהרבה דברים ומחמיר יותר בכל מיני דברים ועכשיו היא קוראת לי 'חרדי' מאחורי הגב.
לא שיש לי בעיה עם חרדים זה רק איך שהיא אומרת את זה… לא מתוך אהבה בוא נגיד.
בקיצור אני רוצה להוכיח אותו על הדברים שהיא עושה ואני לא יודע בדיוק איך לעשות את זה בלי לפגוע בה או בלי שהיא תחשוב שאני השתגעתי.
בס"ד
שלום לך,
שמחתי לראות שאתה משתדל להתחזק בעבודת ה´ ולדקדק במצוות. גם העובדה שאתה הולך בדרך הטובה למרות שלפעמים אתה זוכה ליחס לא כ"כ אוהד, מעוררת הערכה מיוחדת. חזק ואמץ!
חשוב לי להדגיש שכל מה שאכתוב זה מתוך התרשמות שלי מהדברים, אבל כיון שאני לא מכיר אותך ולא את אמך אני לא יכול לומר דברים מוחלטים. לכן אנא אל תיקח את מה שאני אומר כ"תורה מסיני" אלא תראה את זה כנקודות למחשבה ותעשה כחוכמתך.
לגופם של דברים, לדעתי לא כדאי שתעיר לאמך על מה שהיא עושה. לפי המצב שאתה מתאר בשאלה, אמך כנראה לא תקבל את מה שאתה אומר, וזה כנראה יגרום יותר נזק מתועלת. על כגון זה אמרו חכמים, שמי שאינו יכול להוכיח כראוי, או שדבריו לא יישמעו, פטור ממצות תוכחה. לעניות דעתי גם כדאי מאוד להימנע עד כמה שאפשר מויכוחים על נושאים הלכתיים וכו´, ועדיף להתרכז בתיקון שלך ולא של אחרים.
לדעתי חשוב שדוקא במצב זה תשתדל לכבד את ההורים, לעזור בבית ולהאיר פנים יותר מהרגיל. כך ההורים שלך יראו שההקפדה היתרה שלך הופכת אותך לבן טוב יותר וממילא ההתנגדות שאולי יש להם, תפחת, ואולי דוקא אז הם יהיו פתוחים יותר לקבל ואולי גם ילכו בעקבותיך. חשוב גם לדון את אמך לכף זכות: צריך לדעת שבדור של ההורים שלנו המושגים היו אחרים לגמרי, ועצם העובדה שהם נשארו שומרי מצוות באופן כללי הוא דבר גדול מאוד. היום הרבה בני נוער רואים את ההורים שלהם כ"פשרנים", ולא מבינים שלגבי המצב שהיה בדור שלהם, הם יכולים להיחשב כצדיקים. ובמצב כזה, שאמא שלך רואה איך הצוציק שלה שרק אתמול היא חיתלה אותו ועשתה הכל בשבילו, חושב שהיא לא בסדר (למרות שהיא עצמה יודעת שהיא לא מושלמת, ודוקא משום כך) – זה טבעי שקשה לה להתמודד עם מציאות כזו והיא מבטאת את הרגשות שלה בצורה שאתה מתאר.
מה שכן נראה לי שאפשר לעשות, הוא למצוא זמן פנוי ורגוע ולדבר עם אמך על מה שאתה עצמך מרגיש: תאמר לה שאתה אוהב אותה ושהיא אמא נהדרת, ודוקא משום כך כואב לך כשהיא אומרת עליך כל מיני דברים. תשאל אותה אם משהו מפריע לה בהתנהגות שלך, ותשתדל להפיג את החששות שלה, בלי להיכנס לויכוחים (אפשר גם להשתמש בהומור: שמעתי על נער שאמר להורים שלו כך: "לכל ילד בגיל ההתבגרות יש שגעונות משלו. לפעמים זה שיער ארוך וסמים ולפעמים זה תורה. מה אתם מעדיפים?"…). תאמר לה שדוקא מתוך החינוך שלה למדת לחפש מה הדבר שהכי נכון לעשות, אבל אתה לא רוצה לשפוט אף אחד, ואתה אוהב אותה ולא רוצה להתנתק ממנה. לא בטוח שזה יעזור מיד, אבל לדעתי אם תתמיד בדרך הזו המצב בבית ישתפר.
אני מקוה שקצת עזרתי. יהי רצון שתזכה להמשיך בדרך הטובה שאתה הולך בה, ותמצא חן בעיני אלוקים ואדם. אם יש לך הערות על הדברים או שאלות נוספות, אשמח מאוד אם תכתוב לי.
כל טוב, בהצלחה רבה,
יוסף
yosefrez@gmail.com