אבא שלי ברוך ה' קובע עיתים לתורה אבל אני יותר לומדת משיעורי תורה מבנ'ע מהאולפנא ואני מתביישת להגיד לפניו הלכות שסותרות את מה שהוא אומר האם זה מותר או אסור להגיד הלכה ולהתווכח עם אבא ?
תודה רבה חיזקו ואימצו!
שואלת יקרה שלום לך!
יפה שאת לומדת שיעורי תורה, ויפה גם כן שאת מכבדת את אביך, ומתביישת לסתור את דבריו. בשו"ע יורה דעה סימן רמ סעיף יא אכן נאמר – "ראה אביו שעבר על דברי תורה לא יאמר לו: "עברת על דברי תורה", אלא יאמר לו: "אבא כתוב בתורה כך וכך" כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו, והוא יבין מעצמו ולא יתבייש…".
מכאן אנו למדים את היחס שאמור להיות בין בן לאביו, ובמקרה שלך – בין בת לאביה, יחס של כבוד ויראה, ומתוך כך אין להגיד באופן מפורש לאב כי הוא טועה אלא, לשאול אותו בעדינות ובנימוס מה היא ההלכה בהתאם למה שאת יודעת.
לדעתי, מעבר לכבוד שיש בדבר, הרי שההלכה באה להגיד דבר נוסף, בכך שהיא מנחה את האדם לשאול כך את אביו. נראה לי שההלכה מנסה להציב את האדם במצב הנפשי הנכון בו הוא אמור להיות כלפי הוריו. פעמים רבות ישנה תחושה טבעית כי אנו יודעים יותר טוב מהורינו, וכי הדור שלנו מתבונן על הדברים ממקום מפותח יותר מהדור הקודם. תחושה זו חזקה במיוחד בגיל הנעורים, בו מתעצבת האישיות, בין השאר על ידי ההבחנה בינינו לבין להורים. אולם, מדגישה ההלכה, שתחושה זו לא תמיד נכונה. אדם חכם יודע לשים את עצמו תמיד בסימן שאלה ביחס להוריו, ולדעת לכבד את דעתם ולהוקירה, ולנסות להבין האם בכל זאת ישנו הגיון כלשהו הטמון בדרך בה הם נוהגים, היגיון שיתכן שהוא לא חשב עליו, אך עם השנים ידע להעריך אותו.
לכן, על אף שאת סוברת כי את לומדת יותר מאבא במסגרות השונות שבהן את נמצאת, יתכן כי האופן שבו הוא נוהג נובע מסיבות שונות שאת עדיין אינך מודעת אליהן. כאשר תבואי ממקום של נכונות אמיתית לשאול, ולא רק להגיד את דעתך, יתכן שתוכלי להיבנות מניסיון החיים העשיר, ומחכמתו הבשלה של אבא, יותר מכפי שאת סוברת. אציין עוד, כי אופן השיחה בינך לבין אבא שלך אמנם אמור להיות מותאם באופן כללי להנחיות ההלכה האמורה, אולם הרבה תלוי גם באופן השיחות ביניכם ביומיום, ובאופיו של אביך. בימינו הורים רבים דווקא מעדיפים לנהל שיחה פתוחה וגלויה עם ילדיהם, ואם זה מתאים לאביך והוא מוחל על כבודו, גם זה אפשרי – אך שוב אך ורק אם זה מתאים לו, אחרת כבודו קודם.
בהצלחה ואך טוב!
שפרה
shiframish@gmail.com
