להמשיך בקשר הזוגי או לוותר?

שלום לך.

שמחה שאת פונה אלינו.

אני מבינה את הבלבול שלך. אני יכולה להגיד לך שלנגיעה יש קשר בעניין… כל העניין של שמירת נגיעה, מעבר לזה שזה איסור, זה שומר אותנו בדיוק מתחושת חוסר הוודאות הזו, שומר אותנו אובייקטיביים ונאמנים לרצונות האמיתיים שלנו.

זאת בהחלט החלטה חשובה. חבר טוב מול הלא נודע, הספק שתמצאי מישהו טוב כמוהו, מקפיד יותר ועם חיבור טוב. את אומרת שאם תישארו ביחד זה סוג של התפשרות מבחינתך. את יכולה לחשוב עם עצמך על אילו דברים את מוכנה להתפשר, או האם יש דרך לגשר על הפערים האלה, ואילו דברים הם עקרונות חשובים מבחינתך שעליהם אין סיכוי לפשרה. היית במדרשה, עברת תהליך פנימי וחיצוני, הבנת שאת רוצה להתחזק ולהקפיד על דברים חשובים, האם זה משהו שאת מוכנה לוותר עליו בשביל להיות איתו? תחשבי על זה טוב טוב. אם את מחליטה להתפשר, כמו שאת כותבת, עכשיו זה יכול להיראות לך כמו משהו אפשרי, עקרונות שאת מוכנה לוותר עליהם כדי להיות איתו, אבל בעוד כמה שנים את יכולה להבין שאולי טעית ואז יכול להיות לזה השלכות על הקשר. אם את מחליטה בכל זאת להיות איתו, את צריכה לקחת אחריות ולהבין שאולי זה יכול להיות לא פשוט וקצת מורכב.

האם דיברתם על הנושא הזה? האם הוא מבין את המורכבות? מה הוא אומר על זה? אני מאמינה שתקשורת טובה איתו יכולה לפתור לך כמה שאלות. אולי הוא יסכים ללכת לשיעורי תורה וללמוד? דברי איתו בדיוק על הבלבולים שלך, על החששות שלך. תקשורת טובה יכולה לפתור כל כך הרבה דברים, אולי תגלי שגם הוא חושש כמוך, וביחד תעבדו על הדברים. זה דבר חשוב שהוא בנה עסק ומקדיש לו את כולו, בעיקר בהתחלה, אבל גם פה יש לך הרבה חששות. אדם יכול להשקיע את כולו בכל דבר, בכל סוג של עבודה אם הוא אוהב אותה, בלימוד תורה, או בתחביב כלשהו שיתחבר אליו. כלומר, זה שהוא התחיל בבניית עסק ומשקיע את כל כולו לא אומר שזה דבר לא טוב. אבל, בגלל שזה גורם לך לחשוש גם בנושא הזה, אני חושבת שתקשורת טובה יכולה לפתור את הבעיה הזאת, הוא יכול להבין את החששות שלך ולשנות את סדרי העדיפויות. אם חלילה הוא לא יסכים איתך עם כל החששות האלה, של העבודה והפער הדתי, תחליטי מה הלאה, אם זה באמת מתאים לך או לא, או שאת יכולה להתגבר על החששות האלה.

במידה שהחלטתם להיפרד, אני יודעת שזה הולך להיות לא קל. אין ספק שיש פה רגש וחיבור טוב, אבל את צריכה לחשוב גם על העתיד. אני מאמינה שהמשפחה שלך לטובתך לגמרי, ואם היא ממליצה לך לחתוך אולי יש עניין בדבר, דווקא בגלל שהמשפחה שלך היא אובייקטיבית. לפעמים מהצד, כשלא מעורבבים, רואים דברים בצורה יותר ברורה. בסופו של דבר ההחלטה היא כמובן אך ורק שלך, אבל אם יש לך קשר טוב עם ההורים, הייתי ממליצה לך להתייעץ איתם מאוד על הנושא. אם תיפרדו, תתני לזמן לעשות את שלו…. אולי ייקח קצת זמן, אבל לזמן יש השפעה מאוד חזקה ותראי שלאט לאט הרגש יירגע. אבל את צריכה להיות עקבית עם ההחלטה. אם נפרדתם אז זה צריך להיות עד הסוף. לא הודעות מדיי פעם, לא שיחות פה ושם, ולא מפגשים לפעמים. זה רק ישמר את ההרגשות שלך ולא תצליחי להחליט כמו שצריך. אולי אפילו רב מהמדרשה שלך יכול לעזור לך ולכוון אותך? תנסי למצוא מישהו קרוב וחשוב לך, שמכיר אותך באמת ויכול לכוון אותך להחלטה נכונה.

ותתפללי. תפילות תמיד עוזרות. תמיד. תתפללי שאלוקים יפתור לך את הבלבולים. תסמכי על הקב"ה שהוא עושה כל מה שצריך. אם אתם צריכים להיות ביחד, לאלוקים יש הרבה דרכים יצירתיות להחזיר אתכם להיות יחד. ואם לא? יבוא מישהו שמתאים לעקרונות החשובים שלך הרבה יותר, גם אם עכשיו זה נראה לך כמו משהו לא הגיוני.

מחזקת אותך בכל החלטה שתחליטי 

מוזמנת ליצור קשר בכל שאלה נוספת,

יעל

yaelianb@gmail.com