לימוד טעמי מצוות- בכלל לימוד תורה?

שאלתך כוללת כמה חלקים:
הבנת מהותה של התורה, ממה היא מורכבת,מה תוכנה ומה מטרתה.
הבנת מהותן של המצוות, מה מטרתן והקשר בינן לבין התורה.
הבנת גדרי תלמוד תורה (או: האם לימוד טעמי מצוות הוא חלק מלימוד תורה?

חז"ל מודיעים לנו שמשה קיבל שתי תורות בסיני, תורה שבכתב ותורה שבע"פ. התורה שבע"פ היא בבסיסה הפרוש לתורה שבכתב, הן הפירושים שניתנו למשה בסיני והן הפירושים שחודשו ע"י החכמים בכל דור, אך גם מעבר לכך. התורה שבכתב מציינת את היסוד הקבוע והבלתי משתנה בדבר ד'. יסוד זה מהווה את המקור והבסיס לכל היהדות, בעוד שהתורה שבע"פ מציינת את היסוד המשתנה שבה. מכיוון שאין תקופה שדומה לחברתה ובכל תקופה אנו נתקלים בדברים חדשים, ניתנה לחכמים גם סמכות לחוקק חוקים ולתקן תקנות שיענו על צרכי התקופה.
היהדות מקיפה את כל חיי האדם, החל מהצדדים המעשיים, דרך הפן המחשבתי וכלה בחיי הרגש.
בהתאם לכך, התורה מתייחסת לכל הצדדים הללו. אנו מוצאים במקרא פרשות שמתייחסות לדרכי החיים, למשל ספר בראשית, ולעומת זה ישנם קטעים שמתייחסים לצד המצוותי כמו פרשת משפטים. גם חז"ל מתייחסים להלכה – במשנה ובגמרא, ולמחשבה – באגדות.
בהמשך ההיסטוריה היהודית אנו רואים שחכמי ישראל בחיבוריהם התורניים התייחסו גם הם לכל הצדדים. החל מחיבורים הלכתיים כמו ה"שולחן ערוך" של ר' יוסף קארו וה"משנה ברורה" של ר' ישראל מאיר הכהן מראדין (ה"חפץ חיים") וכלה בחיבורים מחשבתיים כמו"הכוזרי" של ריה"ל ו"מורה נבוכים" של הרמב"ם.
היסוד המשותף לכולם הוא הרצון לדעת את דבר ד' ולקיימו.
המצוות מהוות את קיום דבר ד'. אין היהדות עולם שנשאר רק במחשבה, התורה היא תורת חיים שמתגשמת במציאות. ולכן גם המצוות מתייחסות לכל הצדדים בחיים. ישנם מצוות שמתייחסות לפן המעשי כמו צדקה או נטילת לולב. יש מצוות שקשורות לעולם המחשבה והאמונה כגון קבלת עול מלכות שמיים בקריאת שמע. ויש מצוות שקשורות לחיי הרגש כמו מצוות שמחה בחגים.
בסופו של דבר היסוד של כל אלו- התורה והמצוות – הוא עבודת ד' שאותה אנו קולטים דרך לימוד תורה ומיישמים דרך המצוות.
בנוגע לטעמי מצוות, שאלה זו קשורה בשאלה אחרת והיא:
האם למצוות יש טעמים שמובנים לנו או שהמצוות מעל לשכל ולהגיון האנושי?
זו סוגיא גדולה ורחבה. הדעה המקובלת היא שלא ניתן להגיע לעומק דעתו של הקב"ה בסיבת נתינת המצוות, אך כדי שאנו נוכל גם להתקשר נפשית לקיום המצוות, שהן לא יהיו רק כ"מצוות אנשים מלומדה", אנו מנסים ככל יכולתנו להבין מה עומד בבסיס המצוות.
וכאן קיימת נקודה חשובה: מכיוון שקיום המצוות מטרתו בעצם לקיים את דבר ד', אנו מחויבים בצורה מלאה לקיומן בלי קשר לטעמיהן.
לימוד טעמי מצוות הינו נוגע הרבה פעמים בלימוד אמונה, לימוד הצד הרוחני של התורה, וודאי שלימוד זה הינו חלק מלימוד התורה. אני מעתיק את דברי הספרי פסקה מ"ח: "לא תאמר למדתי הלכות די לי, תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, כל המצוה – למוד מדרש הלכות ואגדות. וכן הוא אומר: לא על הלחם לבדו יחיה האדם זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם – אלו הלכות ואגדות".
לכן, לימוד טעמי מצוות הוא פן הכרחי ומהותי בניסיון לקיום דבר ד'. נראה שלא ניתן לנתק בינו לבין לימוד תורה שהיא מבטאת את דבר ד' – מה גם שבלימוד טעמי מצוות אנו מתפרסים לאורכה ולרוחבה של התורה – החל בתנ"ך, דרך ההלכה והאגדה וכלה בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים.
מקווה שעזרתי,
אריה.