לימוד תורה המנותק מהחיים

שלום רב.
אכן מצווים אנו ללמוד כל חיינו תורה. התורה היא המנחה אותנו בחיינו ומהוה את עיקר שאיפתנו בחיים.
מילים גדולות, נכון? לא בטוח. כתבת ש אינך מבין מדוע צריך להיות תקוע כל החיים בספר אני מסכים לדעתך. מי שכל חייו מתמצים בלשבת מול ספר אכן תקוע. התורה דורשת מן האדם התקדמות, תיקון, שאיפה קדימה, ואילו הספר משאיר אותי מאחור לא מבין מתקשה להכניס את זה לתוך עולם המושגים שלי.
המשנה באבות (פרק ג' משנה ט) אומרת: המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה…מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו. הרב צבי יהודה קוק ז"ל היה מסביר את הפשט של משפט זה באופן מעט שונה מהרגיל. הוא הסביר שאם אתה צריך להפסיק את הלימוד שלך כדי לומר כמה נאה אילן זה אז זה אומר שאתה מתחייב בנפשך. אם אתה צריך להפסיק את הלימוד בשביל להרגיש את העולם שבחוץ, אם יש נתק בין התורה לבין העול, אז אתה מתחייב בנפשך. אכן, בישיבות תיכוניות נוהגים הרבה פעמים להדגיש את הפן של הלימוד על פני הפן של החיים. הם סומכים על התלמידים שלהם שידעו לשלב את התחושות והרגשות, את כל עוז החיים שלהם בתוך הלימוד.
כלומר אין בחזות הספר כדי למצות את מלוא המשמעות של לימוד התורה אלא הלימוד מהווה את הבסיס, את עמודי הבניין הראשונות בבניין החים על פי התורה. בעוד שנה או יותר תלך מן הסתם לצבא ואח"כ תרצה לעשות עוד כל מיני דברים בעולם המעשה ואז אכן תידרש להוכיח את מולא העוצמה של חיי תורה, אבל כדאי בשלב כזה של החיים לנסות ולהתמודד עם הלימוד, עם הספר היבש עם הדברים הפחות מובנים וטבעיים כדי שאח"כ יהיה הרבה יותר קל לעשות זאת בהמשך החיים כשההתלבטויות שלך יהיו קשות הרבה יותר. כרגע תגלה שהספר הוא מקור מצויין ללימוד ולהתקדמות, בלי לשכוח כמובן שהלימוד צריך להביא לידי מעשה.
כל טוב
אורן, חברים מקשיבים