ללא נושא

שלום לך נערה יקרה,
הבעיה שאת מעלה היא מוכרת וכואבת. טוב מאוד שפנית כדי לנסות לשנות את המצב ולא השלמת עם המציאות כפי שהיא.
ב"פסוקי דזמרה" במזמור של "אשרי יושבי ביתך" אנחנו אומרים: “קרוב ה´ לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". מי שמחפש את ה´ באמת – מוצא אותו, כי ה´ הוא קרוב עכשיו, הוא בשדה. טורח ויורד אלינו, ורק מחכה שגם אנחנו נטרח קצת ונצא לקראתו. לא יעזור שהמלך בשדה, אם אנחנו בבית. צריך לעשות את ההשתדלות ולהשקיע. לנסות להתפלל קצת יותר בכוונה, לשים לב מה יוצא מהפה (מילים) ומה ואיך מברכים על מה שנכנס לפה. לנסות יותר לעבוד על המידות, על לשון-הרע, על כיבוד הורים.
את צריכה לשבת עם עצמך ולהתפלל לה´ שיעזור לך להתקרב, כי את באמת רוצה. הריחוק כואב לך, לא טוב לך עם זה. אפשר לקחת דף ועט ולכתוב (לעצמך כמובן) את הנקודות בהן התקדמת השנה ואת הנקודות שבהן עוד טעון שיפור. אבל לכתוב באמת, הכל. אף-אחד לא רואה. אחרי הכתיבה כבר תרגישי הקלה.
החיים משולים לנסיעה על אופניים על הר – אם לא מסובבים את הדוושות – לא עוצרים, אלא פשוט מתחילים לרדת… אין כזה דבר מישור – אם אתה לא בעליה – בהכרח שאתה בירידה. תנועה מתמדת, מחייבת. לכן מה שאת כותבת שאת מרגישה בירידה זה נכון, כי אם את לא בעליה, בהתקרבות – בהכרח שאת בירידה, התרחקות. את צריכה להתחיל לדווש! לסובב את הדבשות כדי להתחיל לעלות. תשקיעי הכל במאמץ האחרון הזה של סוף אלול וימים נוראים. זה שווה את זה – גורלך וגורל כל עם-ישראל תלויים בזה! אם תעשי עוד מעשים טובים – זה יצטרף לשאר הזכויות שלך ותכתבי לחיים טובים. אבל אם חס וחלילה ה´ יראה שאת "מיותרת" בעולם הזה, כי ממילא את לא עושה כלום עם עצמך – הוא עלול לרשום אותך בספר הפחות טוב.
תקבעי לעצמך שאין כזה דבר יום בלי תפילה. אפילו חלק ממנה – אבל העיקר להתפלל. תקבעי לעצמך זמן חמש דקות ביום ללמוד משהו. לא משהו כבד ומרתיע, אלא משהו שיהיה לך נח לזרום איתו. אולי אפילו תשתפי חברה ויהיה לכן נחמד יחד. אבל אסור לתת למצב להמשיך כמו שהוא.
תאמיני בעצמך שיש לך את הכח לשנות ואת מסוגלת להגיע לגבהים חדשים בעבודת ה´ שלך, ובעזרת ה´ תראי שינוי בקרוב.
הרבה הצלחה, וכמובן אשמח לשמוע ממך מה שלומך ואיך הולך.
מוריה,
morioet6@gmail.com