למה אומרים "ברוך אתה" בצורה ישירה, ואז עוברים להתיחסות נסתרת?

שאלת הגולש

קודם כל- תודה רבה על האתר, האתר עזר לי המון ואני בטוח שלעוד המון בחורים כמוני… תודה רבה!
אז יש לי כמה שאלות (שלא קשורות אחת לשניה):
1. כל יום אנחנו אומרים כמה פעמים ביום "אשר יצר" אבל רק לא מזמן שמתי לב שהנוסח קצת מוזר- בהתחלה אנחנו אומרים "ברוך אתה"(גוף שני) ומיד לאחר מכן "אשר יצר"(גוף שלישי) [ובעצם ככה זה בכל הברכות- "ברוך אתה…שהכל נהיה בדברו" ועוד…]

2. שאלה שניה- אם שמיעת קול אישה זה איסור כלכך חמור (כאילו מתסכל במקום הטורף) למה הוא כתוב ב'שולחן ערוך' רק בתוך הדינים של ק"ש, ולא כחלק בפני עצמו?

3. יש לי ספר מסילת ישרים קטן שאני לומד ממנו בזמן הפנוי, ואני מתכוון לגמור אותו לחזור שוב ושוב, העניין הוא שהגעתי לפרק יג' שם עוברים כבר מדרגה של 'צדיק' לדרגה של 'חסיד', וחשבתי שאולי עדיף שאחזור לבנתיים על הפרקים הראשונים ושארגיש יותר מוכן אעבור לדרגה של החסיד…

מקווה שהשאלות שלי מובנות (מצטער, אני לא משו' בניסוח בכתב…)

ושוב תודה רבה! וחג שמח!:)

תשובה

לק"י

מועדים לשמחה לאח היקר והקדוש!
מאיפה מתחילים?
השאלות מעולות וממש מובנות (סחטיין על הניסוח!).
בצורה הכי פשוטה והכי מובנת שטחת שלוש שאלות פשוט מדהימות (ואמנם זה נראה שהן לא קשורות אבל יש ביניהם הרבה קשר שנסביר בעזהי"ת בהמשך).

[נוסח בברכות – נוכח ונסתר]
אם לומר את האמת יש הרבה פירושים שנכתבו לדוגמא, כמו שהקב"ה נגלה מצד מעשיו אך נסתר מצד עצמו כך גם נוסח הברכה, אך יש עוד שלוש תשובות שיכול להיות שגם כן יעזרו.
הראשונה מדברת על כל היחס שלנו עם הקב"ה. הרבה פעמים אנחנו רוצים להיות קרובים לקב"ה. להיות ממש קרובים אליו. הכל נעשה בצורה של "נוכח". הקב"ה ממש נמצא שם.
"ברוך אתה ה´".
מצד שני, ברגע שאנחנו מתקרבים. ברגע שנכנסנו קצת פנימה אל תוך הקודש. כבר מרגישים איך אנחנו ממש עומדים לפני הקב"ה אנחנו גם רואים את כל מה שפגמנו. את כל החטאים ולכן, ישר אנחנו קצת נרתעים. כביכול לוקחים צעד אחורה (לא ממש – רק מצד ההבנה שלנו) ומבינים כמה אנחנו קטנים וכמה הקב,ה עושה איתנו חסד.
כך, יש לנו סוג של בושה להרים ראש ובמקום לדבר בצורה של נוכח אנחנו עוברים ללשון נסתר. מתביישים. "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו".
מהחלוקה הזו אפשר גם להבין קצת ממה שכותב הרב ברוך אפשטיין הי"ד בספרו "ברוך שאמר". הוא כותב שם על כך שההודאה היא שייכת יותר לנשמה, אותה חלק אלוק ממעל, "כל הנשמה תהלל יה". יש שם בהתחלה גובה מסוים שכשהיא מגיעה למציאות היא כבר הופכת להיות משהו גשמי (ולאו דוקא משהו רע) ולכן זה כבר הגוף. גוף שהוא יותר ארצי ולכן הפניה שלה היא שונה משל הנשמה והיא נעשית בצורה של ´נסתר´ לעומת ה´נוכח´ של הנשמה.
תשובה שלישית היא של ה´רוקח´ (רבי אלעזר מגרמייזא) שאומר שאם היינו ממשיכים בלשון נוכח זה היה יכול להיות סוג של גנאי שכן יש את הפסוק "שיויתי ה´ לנגדי תמיד" שדרכה וממנה אנחנו מתחילים את הברכה – נוכח. אבל, יש גם פסוק "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" ולכן זה גם בלשון נסתר.
כך, אנחנו מבינים משלושת התשובות שיש פה מורכבות. גם מצידנו. נראה את זה כמרוכבות של השאיפה שלנו למקום בו אנחנו נמצאים, בין המקום הרוחני שלנו לאיך שזה מתגלה במציאות ובקשר שלנו עם הקב"ה שזה קרוב ורחוק בו זמנית.

[קול אשה]
אמנם באמת מוזכר בתוך הלכות קריאת שמע הדין של קול באשה וזה באמת הכי טבעי שהרוב יכירו את זה משם בהתחלה אבל, זה גם מוזכר בתוך הלכות אישות באבן העזר (סימן כ"א, סעיף א´). מקום שאולי חלק מגיעים אליו בהמשך או לומדים בגילאים יותר צעירים את מה שמופיע באבן העזר כשלומדים את הלכות קריאת שמע ומגיעים לסעיפים שהזכרת.
בהלכות קריאת שמע זה מופיע מצד דיני תפלה ודברים שיכולים להיות בעיתיים. מה שמוזכר באבן העזר זה כבר נוגע יותר למה שהתכוונת "חלק בפני עצמו".
אמנם שניהם פרקטיים אבל כשתפתח תראה שאחד נוגע בתוך המעשה, בתוך התפלה, ואחד הוא מצד הדין עצמו (שהוא מאוד מעשי). כך שוב פעם אנחנו רואים צד של משהו גדול והתפרטות שלו.
אפשר להרחיב על הקשר (לפחות בעיני) בין שאלה זו לשאלה הקודמת ולשאלה הבאה. אז אם תרצה בשמחה.

[חסיד וצדיק]
אשריך שאתה לומד מסילת ישרים. בהחלט ספר חשוב ששווה לחזור עליו שוב ושוב כמו שאתה מתכוון לעשות.
גם אשריך שאתה מצליח על הרצון להתקדם שלב שלב.
אני מאוד מבין את ההתלבטות שלך. כשלומדים מוסר ואמונה אנחנו מרגישים שמצד אחד יש ענין ללמוד ספר, לראות ככה את מכלול הדברים ולהתקדם. מצד שני, אנחנו רוצים שזה יהיה מחובר למציאות.
לפעמים זה נראה לנו כמו סתירה שכזו – אולי צד של שחור לבן. אבל, האמת, שזה לא סותר.
אפשר להמשיך וללמוד ובאמת להבין את הדבירם. לרצות להתקדם ולהבין את השלבים שעלינו לעלות בהם אט אט.
מצד שני אנחנו יכולים להעמיק במקביל גם במדרגות שאנחנו כבר עברנו ואלו שאנחנו נמצאים בתוכם עכשיו.
כך, אנחנו תמיד מעמיקים ועובדים על השורשים ובעומק על המקום שבו אנחנו נמצאים ומה שכבר עברנו ומצד שני רואים בצורה ברורה את המסילה שבה אנחנו עולים.
לכן, לדעתי (וזה ממש תלוי בזמן שאתה רוצה להקדיש) אני ממליץ להמשיך ללמוד את הספר ולהגיע לסופו ואז לעשות חזרות על כל הספר אבל, במקביל גם לעשות חזרה על י"ב הפרקים הראשונים ולחפש עוד עומק בספר. עוד משהו שאפשר לחדד ושאפשר לבאר יותר.
ככה תמצא את עצמך גם בחזרות כלליות של הספר (אולי נקרא לזה לצורך הענין "בקיאות") וגם חזרות על י"ב המסילות הראשונות שאתה מרגיש שמדברות אליך (בצורה קצת יותר עיונית).
זו דעתי.

אז אח יקר וקדוש!
אשריך שוב פעם על השאלות!
הן באמת שאלות מעולות שנוגעות בשאיפות שלנו לעומת המקום בו אנחנו נמצאים. השאיפה הרוחנית הגבוה וההכרה שי לנו עוד מה לעשות פה. לבוא מהנסתר לנוכח.
אז שיהיה הרבה בהצלחה!
אם צריך עוד עזרה ואם תרצה הרחבות או סתם לשאול עוד שאלה, באמת בכיף.
מקוה שהדברים עזרו.
שוב פעם, ישר כח על הניסוח!
נתנאל
netanelweil@gmail.com

יג בניסן התשעג

קרא עוד..