למה צריך לקום בבוקר שבת לתפילת שחרית? אני תלמיד בישיבת נחלים ואני חוזר כל יום בשש הביתה וקם בבוקר בשש ורבע. אם שבת היא יום מנוחה, למה יש חיוב להתפלל גם בשבת בבוקר?
לק"י
לישי היקר!
ראשית, סליחה עם קצת התעכבנו עם התשובה.
אשריך על המסירות הגדולה ללימודים!
כמי שחווה את זה גם כן, בשעות קצת יותר קיצוניות, אני חייב להגיד שאני מלא הערכה על זה שאתה משמר את השעות האלה במסגרת הישיבה (ומן הסתם יש לך עוד כמה דברים לעשות בשעות הנוספות כך שיש לך יום יותר ארוך מהשעות שכתבת). זה באמת לא דבר פשוט!
כשנמצאים במצב כזה ברור בצורה הכי פשוטה שרוצים שיהיה יום שבו אפשר לישון ולישון. שלא יהיה חיוב מתי לקום אלא לתת לגוף את מה שהוא דורש.
אבל, במחשבה מסוימת מה זה שונה מכל שאר הימים בהם מתעוררים מוקדם?
כשאני חושב על זה יש באמת שני דברים שאולי יכולים להסביר לנו את ההבדל.
הדבר הראשון זה שכנראה יש עוד משהו שנכנס לשיקולים שלנו שהוא לא רק קשור בדרישות של הגוף.
הדבר השני זה ששבת זה יום מנוחה אז זה באמת הכי מתאים שזה יהיה בשבת ולא ביום אחר.
[השיקולים השונים]
כולנו מודעים לכך שמעבר לגוף שלנו יש עוד משהו שמשחק תפקיד בבחירות שלנו וזה מי שאנחנו, מה שהנשמה, אותה נשמה רוחנית, מבקשת.
לא תמיד אנחנו בוחרים לעשות דברים לפי הצורך הגשמי-גופני אלא, לפי הצרכים הרוחניים.
כך, כל יום, אנחנו מכירים בחשיבות של לוח זמנים. לוח זמנים שלפעמים אנחנו יוצרים ולפעמים יוצרים לנו אבל, בין כך ובין כך, הוא מעסיק אותנו ובעיקר את הצדדים הפחות גשמיים.
מה זה אומר?
אם היינו יושבים ולא עושים כלום כל היו היינו משתעממים שזה משהו יותר רגשי מאשר גופני.
וכן, היה לזה גם השפעה על הגוף שלנו כי הגוף שלנו היה מתנוון אם הוא לא היה עושה משהו.
מסגרת הזמנים הזו היא נגזרת של הרצונות הפנימיים שלנו, או כך אמור להיות.
כאנשים מאמינים, ברור לנו שזה מתבסס גם על החיבור שלנו לקב"ה.
חלק מהחיבור הזה הוא התפלה.
בתפלה זה לא רק הסידור שפותחים וממלמלים טקסט כזה או אחר. התפלה זה הדיבור שלנו עם הקב"ה וזה משהו שהנשמה, שהיא אלוקית, רוצה. בין אם אנחנו מרגישים ובין אם לא. לכן, הרבה פעמים אנחנו, וגם אנשים שלאו בהכרח רואים קשר בינם לבין הקב"ה, יכולים למצוא את עצמנו במין שיחה עם הקב"ה, תפלה שכזו של "הלוואי ואצליח במבחן" וכד´.
ומפה אנחנו מגיעים לנקודה השניה.
[יום מנוחה]
כשאני חושב על הביטוי הזה אני שואל מה זה מנוחה באמת?
האם מנוחה זה מצב שיושבים ועושים כלום? הזכרנו לפני זה שהגוף כשהוא עושה כלום מתנוון, אז מה זה מנוחה?
מנוחה זה לא רק שינה אלא זזה משהו טיפה יותר גדול שנוגע לא רק במישור הפיזי.
איך אני יודע?
בסופו של דבר שבת זה "מעין עולם הבא" יום קדוש שבו אנחנו מתנתקים מדברים שיכולים להוריד אותנו חזרה לגשמיות. כך, הדיבור שלנו בשבת אמור להיות שונה מיום חול. ודאי המעשים שכן יש את כל הדברים שאסור לעשות ויש גם את כל אותם דברים שחייבם לעשות.
המנוחה בשבת היא לא רק הפיזי (אם כי "והשינה משובחת") אלא שהיא משהו שנוגע לכוחות הפנימיים שלנו.
לכן, לאור מה שכתבנו למעלה על התפלה כאחת מהדרישות של הנשמה זה נראה דוקא יותר קשור בשבת.
כמובן, לא משם נובע החיוב של התפלה אבל, זה ככה נותן לנו לראות את זה באור נוסף.
במובן מסוים נשארת עדין השאלה למה בבוקר אבל, זה כבר שאלה על כל אחד מהימים ובאם תרצה נשלח הרחבה בנושא.
כך אני מקוה שהדברים היו מובנים ועזרו.
אם יש עוד שאלות או משהו שאתה רוצה לברר, בשמחה.
נתנאל
netanelweil@gmail.com
