שלום..
אני לא מבינה למה ארץ ישראל כ"כ מיוחדת..
אני כותבת את זה בקצת בעיתיות כזה כי אני כן חושבת שאין על הארץ שלי ואין על העם שלי ואני בע"ה בחיים לא יעזוב את הארץ..
אבל אני פשוט לא מבינה למה דווקא ארץ ישראל..
כאילו הקשר שלי לארץ שלי כ"כ חזק בגלל כל מה שקרה לי ולעם שלי פה..
בגלל כל הזמן הזה שרצינו להגיע לפה..
בגלל כל האנשים שנהרגו בשביל שנוכל לחיות פה..
אבל לפי מה שאני הבנתי צריך להיות פה משהו מעבר בגלל שאם מראש היינו רוצים כ"כ להגיע לעזזאל מצידי.. וכ"כ הרבה אנשים וכ"כ הרבה דם וכ"כ הרבה מלחמות היו קורות בעזזאל אז עזזאל מבחינתי הייתה ארץ שקשה לעזוב..
זה כאילו למה דווקא ארץ ישראל מיוחדת מה הייתה באמת הבעיה שהיינו עוברים לאוגנדה (כמו שרצו בהתחלה הרצל או מישהו בסגנון.. ) למה דווקא לפה?
שלום וברכה !
את כותבת שאת מרגישה קשר לארץ ואת נותנת כמה ביטויים לקשר הזה , שרצינו להגיע לכאן בכל הדורות, ושנהרגו כאן למען הארץ וכו´ כל אלה בודאי נכונים, וכמו שאמרתי הם רק ביטויים לקשר עמוק, קשר קדום יותר, קשר של ברית, שנכרתה עם אבותינו ועם עם ישראל, ננסה לגעת בכמה נקודות- קשר של עם ישראל לארץ ישראל, היבט הסטורי והיבט נפשי- רוחני.
[ארץ מדברת- הקשר ההסטורי]
שמעת פעם על ארץ מדברת? נשמע מוזר לא? ארץ ישראל היא ארץ שהיא ורק היא מדברת אלינו, כלומר היא מגיבה לעם ישראל, יש לה רצון ועצמיות.
השייכות שלה אלינו מתבטא ביחסה אלינו, איך היא מתנהגת איתנו, "אתהלך לפני ה´ בארצות החיים" ארץ החיים זו ארץ ישאל, ארץ שהיא חייה,
נביא קצת דוגמאות מוחשיות מההיסטוריה הרחוקה וגם הקרובה,
ואני מצטט מתוך אתר שמביא את סיפרו ודבריו של מארק טווין: "כשאנו סוקרים את ההיסטוריה המופלאה של עם ישראל וארץ ישראל ולו רק בשטחיות אנו מבחינים בה בגילויים מיוחדים שאינם בשום אומה ולשון על פלא זה עמד הסופר האמריקאי מארק טווין סמואל קלמנס, הוא מרק טווין הנודע, מחבר "תום סויר" ו"הקלברי פין", הוא ביקר בארץ-ישראל ב- 1867 ובעינו החדה ועטו המצליף הוא מגיש לנו תיאור נוקב של הארץ, שלוש שנים לפני יסוד מקווה ישראל; "מבין כל הארצות המכוערות שבעולם – אומר מרק טווין – ארץ-ישראל היא האלופה. ההרים חשופים, הגבעות קרחות, העמקים הם ישימון כעור ודל צמחייה. זוהי ארץ חרבה ומקוללת, יריחו נשארה תל הריסות כפי שהשאיר אותה יהושע בן-נון, נצרת היא עיר נידחת, ירושלים עלובה וקודרת, שורצת מצורעים, נכים וחובבי בקשישים נצחיים ותושביה בלויי סחבות ומצחינים, עמוסים בזבובים ופרעושים והבעת פניהם מטומטמת".
ועוד משני ספרי היסטוריה שנקראו האמת על ה"כיבוש" שני ספרי מסעות נכתבו בסוף המאה ה- 19 על ארץ ישראל. אחד ע"י טריסטראם שהגיע לכאן ב- 1865 (מסע לארץ ישראל) ואחד ע"י מארק טווין (ס. לונגהורן) שהגיע לכאן ב 1867 (מסע תענוגות לארץ הקודש) שניהם מתארים קדחת, חולירע, שחין, עזובה, עליבות, שממה, ביצות, זוהמה, פחד וכיעור, "ארץ שוממה ומכוערת, ארץ קודרת ונטולת חיוך". [צריך לקרוא את הקדמת המו"ל האמריקני (מהדורה חדשה) שמתארת את התדהמה שתקפה אותו כשהגיע ב 1967 לישראל ומצא ארץ פורחת ונבנית לעומת תיאוריו של מרק טווין. עוד כותב המול בהקדמתו – "אין ספק שהציונות הפכה את הגיא העכור הזה לארץ ירוקה ופורחת".] איך שני המתעדים הגויים האלה לא השכילו לראות את כל הכפרים הפורחים של הערבים, את הבוסתנים המדהימים, את חיי העיר שוקקי החיים והתרבות? כי הם לא היו !! הערבים הגיעו לישראל בעקבות ההתיישבות הציונית. בחיפוש עבודה, וברצון לחיות ליד מי שמפריח את השממה, מייבש ביצות, מדביר את הקדחת ובונה במרחב. "
וגם הרמב"ן מתאר תיאור היסטורי בפירושו לתורה (ויקרא פרק כו פסוק טז) "ונתתי את עריכם שממה את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם" . "והשמותי אני את הארץ ושממו עליה אויבכם היושבים בה" וכן מה שאמר בכאן (בפסוק לב) ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם:
כלומר רק ארץ ישראל היא המתנהלת על פי מעשינו, מעשיו של עם ישראל, שרק היא בניה של ארץ ישראל, ברגע שאנחנו באים לארץ היא מאירה לנו פנים ונותנת את פריה וצמחה בעין יפה וברגע שאנחנו גולים היא שוממה ולא רק לנו אלא גם לגויים.
אני יציין גם דוגמה מדורנו לפני 7 שנים בחורבן גוש קטיף, החקלאות שלה הייתה המובילה בארץ , והיבול שלה הייתה מייצרת בשפע ועכשיו לבני דודינו היא לא מצמיחה כלום, הכול נבל ויבש. להלן קישור לכתבה על חקלאי של גוש קטיף, שמראה אחת לאחת איך ארץ ישראל היא רק הארץ של עם ישראל
http://www.shofar.net/site/PrintARVersion.asp?id=9799
עד כאן ההיבט ההיסטורי שמראה על הקשר שיש עם ארץ ישראל לעם ישראל.
[הקשר הנפשי – רוחני]
אני רוצה לעבור לפן היותר נפשי רוחני שמראה דווקא על הקשר שיש לעם ישראל לארץ ישראל.
נביא את משל הכרם של רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי:
כרם לא יכול לגדול ולצמוח כמו שצריך אלא רק באדמה שמתאימה לגידולה, ותנאים טובים ומזג טוב המתאימים לגידולה, כלומר יש לה כוחות ופוטנציאל גדולים שלא יכולה לצאת אל הפועל אלא רק בתנאים מסוימים.
והנמשל מובן, בעם ישראל יש הרבה כוחות גדולים ועצומים, הרבה פיתוחים וכשרונות, רגשות תקוות וחזון, עם ישראל לא יכול הוציא את כל הכוחות שלו הנפשיים, הרוחניים והלאומים שלו לפועל אלא רק בארץ ולא בשום מקום בעולם וגם לא באוגנדה, וזה מראה על השייכות של העם אל הארץ שלו, רק פה הוא יכול לפרוח מכל הבחינות, ואותו דבר אצל אומות העולם, שכל עם יכול להוציא את יכולותיו רק בארץ שלו, ורק שהמיוחד שבעמינו שהוא תמצית, הלב שמזרים חיים ויכולות לכל העולם.
עוד על הנושא: בספר אמונות של הרב ישראל הס חלק ב´ עמוד 124
ובספר אילת השחר ובאורות, אורות ארץ ישראל עם פירוש של הרב אבינר.
בברכה חן
מייל – chencorcos@gmail.com