למה לא לספר בדיחות על עדות

שלום רב
אינני פוסק הלכות ואף בשאלה זו אינני מורה פסק הלכה, אך הואיל והדברים נראים פשוטים מהגיון אכתוב את הנראה לי הן לפי עיקר הענין והן לפי העקרון האמוני בנושא.
באופן בסיסי יש הבדלים בין אנשים. יש אנשים שלוקחים דברים בקלות ואפילו אוהבים לצחוק על עצמם, אבל יש כאלה שלא. לכן כל הטענות מסוג 'אין מה להיפגע' וכו' אינן במקום, כי העיקר הוא לא מה המספר מרגיש אלא מה יכולים מי שמספרים עליהם להרגיש.
בעזרת בדיקה פשוטה אפשר לראות, כאשר אנו נספר את הבדיחה על מרוקאי למרוקאי או על פולני לפולני – כיצד הוא יגיב, ולדעתי רבים מהמרוקאים והפולנים לדוגמא שלנו לא יאהבו את זה, וכן כמובן בעדות אחרות, ולכן פשוט שיש בכך לשון הרע.
ויתר מכך יש דברים רבים שהם כלל לא נכונים, ואז האיסור עוד חמור יותר. לכן צריך לברוח מכך. לפעמים אנו לא כל כך רגישים, ואנו מורים לעצמנו היתר מכל מיני סברות אך נראה לי שאם אדם יהיה אמיתי עם עצמו הוא יראה שבאמת זה לשון הרע והוא צריך לפרוש מכך.

חשוב מאד לחזק את אהבת ישראל לכל אחד ואחד מישראל, להתחזק באהבה גם לדברים השונים שיש ביננו, שאם נלמד לראות אותם באופן הנכון נראה עד כמה הם מוסיפים יופי לעם ישראל, מוסיפים עושר לעם. כל תרבות הביאה לארץ דברים נפלאים שאם נדע להדגיש אותם בפן החיובי שלהם ממילא נתקדם מכך ונאהיב יותר ויותר את ישראל על עצמם.
נכון שמצאנו שבדיחות זה דבר טוב, שזה מוסיף שמחה לאדם, ועשוי להוציא אותו מדכאון, אך חשוב לזכור שהשמחה היא עמוקה הרבה יותר, והצחוק הוא תחליף חיצוני לשמחה. כאשר אנו נהיה מסוגלים לשמוח באמת מתוך שמחה פנימית לא נהיה צריכים כלל את הבדיחות.
גם מצאנו בגמרא על גדולי ישראל שהיו עושים דברי שתות לפני חתן וכלה, על מנת לשמח אותם, אך כמובן שלא היה בכך פגיעה בזולת אלא שמחה של דברים מיוחדים, שמבליטים את השמחה הגדולה שיש בבנין החדש.
צחוק על אחר, אולי מקרב אנשים מסויימים אך יחד עם זה מרחיק אחרים, ודבר זה איננו נכון, שאין כל היתר לרחק אחרים, ויתר מכך זה הורס את האחוה האמיתית בעם.
לכן חשוב ללמוד על שמחה, חשוב להתחזק בשמחה פנימית ולעזוב את הצחוק על דברים לא טובים ובמיוחד על אחרים.
באופן כללי הדרך הנכונה היא לומר שזה לא מתאים לך, שאת לא רוצה את זה. אני מאמין שכאשר תשדרי זאת לחברות שלך, ותהיי עקבית זה גם ישפיע על הסביבה.
בברכת כל טוב
יצחק.