למה לגור ביש"ע ולא בנגב?

שלום, ותודה על השאלה החשובה.
מצוות ישוב וכיבוש ארץ ישראל חלות על ארץ ישראל כולה: על תל אביב, פסגות, החרמון והנגב. על כן לא שייך לשאול מדוע אנשים גרים בפסגות במקום בנגב – המצווה היא בשני המקומות, ועם ישראל על חלקיו השונים מקיים כמה שיותר חלקים במצוה.
אמנם באופן כללי ניתן לומר שככל שלצורך המצוה נדרשים כוחות רבים יותר כך ערכה וגודל שכרה מרובים.
יתכן שהתכוונת לשאול כיצד מותר לסכן חיים, הרי רק 3 מצוות דוחות פיקוח נפש.
על כך נתבונן:
א. באופן עובדתי: האם באמת קיים סיכון לגור ביש"ע יותר ממקומות אחרים? הסיכון לגור ביש"ע אינו גדול מהסיכון הכללי של תאונות דרכים, של זיהום האויר במרכז הארץ (זיהום אויר זה גורם למותם של מאות ואולי אף אלפים כל שנה), ולמעשה הינו סיכון סביר שכל אדם לוקח על עצמו בשביל דברים פעוטים הקשורים להנאות הגוף, ועל אחת כמה וכמה לצורך קיום מצוה. המושג 'פיקוח נפש' שנזכר בהלכה אינו עוסק ברמת סיכון זו, ואם היה כך היה אסור לנסוע במכונית לטייל.
ב. הפקרת חבלי ארץ אינה מונעת פיקוח נפש אלא להיפך, היא גוררת בעקבותיה לחצים נוספים עד שנמצא את עצמנו בים, ואמת פשוטה זו אינה צריכה לצערנו ראייה.
ב. באופן מהותי: תוכן מצוות ישוב וכיבוש א"י הוא "לא להניחה ביד האומות או לשממה", כהגדרת הרמב"ן על התורה. האם כוונת הרמב"ן שעם ישראל צריך לבקש מהאומות שיואילו בטובם, אם לא קשה להם, לעבור דירה?
חלק ממהות ותוכן מצוות המלחמה היא לסכן חיים. כמובן שאם הסיכוי אבוד מראש אז אין טעם להילחם, אך הרי לא זהו מצבינו היום. נטישת יש"ע, כמו נטישת כל מקום אחר בארץ, משמעותו הפקרת חבלי ארץ אלו לאחרים – בדיוק הפוך ממצוות המלחמה.
ויהי רצון שנזכה לקיים את כל מצוות ה' בהידור, גם כאשר הדבר כרוך בקשיים.
יעקב, חברים מקשיבים