חברה שלי מוטרדת בזמן האחרון מהשאלה מדוע עליי להודות לקב"ה על זה שברא אותי אם בכלל לא בחרתי בזה..? ולמה עליי להודות על כך בכלל?
(למדנו בשיעורי מחשבת על כך שעל האדם להודות לקב"ה על שברא אותנו…)
תודה.
ובתקווה שהובנתי…
הדר.
שלום הדר,
השאלה שאת מעלה בעקבות חברתך הינה שאלה מהותית מאוד ולא פשוטה, ואני מקווה שאוכל לתת כיוון אפשרי למחשבה.
כתבת שאנו מצווים להודות. בואי ונברר מהו בעצם מקומה ומשמעותה של ההודאה באופן כללי?
ההודאה באה לבטא הכרת הטוב. כלומר, אני מודיע למי שהיטיב לי שאני מודע לטובה שעשה לי. ניקח לדוגמא, כאשר חברה מביאה לך מתנה – דיסק של שירים ליום הולדתך (בלי שביקשת ממנה…) והשירים בדיסק אינם ממש לפי טעמך (בלשון עדינה…) את תגידי לה תודה מכל הלב, למרות שהשירים אינם מוצאים חן בעיניך. הסיבה לכך היא שהתודה היא על ההשקעה, המחשבה, הזמן והכסף שהיא השקיעה בך.
אנו כבני אדם לא תמיד מבינים מה טוב לנו בכך שהגענו לכאן, אך אנו יודעים שה' מקור הטוב ברא אותנו לטובתנו וגם אם איננו רואים בעינינו את הטוב, עצם הידיעה שה' ברא אותנו לטובתנו מביאה אותנו להכיר טובה על כך. איננו יכולים להבין מהו "לא להיות" ממילא אין זה ישר מצדנו לומר בודאות שאם לא היינו, היה לנו יותר טוב, בנוסף לכך אנו יודעים בבירור שמגמת ה' לטוב לנו ממילא אנו יודעים שטוב לנו שנבראנו!
כאשר נער/ה מגיעים לגיל מצוות, הרבה פעמים הם מודים להוריהם "שהביאום עד הלום", ובזה למעשה הם אומרים תודה על כל הדרך שההורים שלהם ליוו אותם, גם כאשר הליווי כלל עונשים, גערות ולא היה נעים במיוחד. קיים שלב שבו האדם מתבגר, מסתכל אחורה ומבין שכל מיני אנשים שליוו אותו, גם אם הוא לא תמיד הבין אותם והסכים אתם, אותם אנשים פעלו לטובתו – ואז הוא מרגיש צורך להגיד תודה. גם אנו, גם אם עכשיו אנו במצב שאנו לא מבינים מה הטובה בכך שנבראנו ולא מרגישים צורך להגיד תודה, התורה מחנכת אותנו לשני דברים:
א. לדעת שזה שאנו פה זה טוב
ב. לדעת להכיר טובה. ובעז"ה נזכה לחזות בנועם ה' והטוב יהיה כל כך ברור כך שלא נצטרך לשאול מדוע "טוב להודות לה'".
בברכה
מיכאל, חברים מקשיבים
