למה צריכים גבולות לפני חתונה?

גם אני כמוך נתקלתי באותם סיטואציות במהלך השירות הצבאי ומטבע הדברים נשאלתי אותם שאלות, חלקם מתוך התעניינות אמיתית וחלקם על מנת לקנטר.
צריך להבין שבדורינו, דור האינסטנט (ביטוי נדוש אך מתאר את המציאות נאמנה), שבו הציבור רגיל לקבל הכל כאן ועכשיו, אי אפשר לצפות שתשובה על שכר ועונש ודחיית סיפוקים ירצו את השומע. מה גם שאפילו הציבור הדתי נקעה נפשו מתיאורי זוועה על המתרחש בגיהנום. (לעניין זה רצוי לעיין ברמב"ם בהקדמות המשנה לגבי היחס למדרש- לא כמציאות אלא כמטפורה. אך אין זה המקום להרחיב בנושא).
ניגש לגופו של עניין, אפשר לתקוף את השאלה הזו ממספר חזיתות, אנסה להעלות מספר נקודות שניתן להתמקד בהם כתשובה לשאלה. בכל מקרה חשוב לא לשכנע את השואלת למה היא טועה אלא להסביר את העולם שלך, זאת אומרת להסביר את צורת החשיבה שלנו. חשוב להבין שבכל מקרה שני הצדדים באים מעולמות שונים ויש להם הנחות יסוד שונות ועולם ערכים שונה, ובמילים אחרות אנחנו לא תמיד מדברים באותה שפה.

[סדר חברתי:] כמו כל חברה, גם החברה שלנו שואפת ליצור חברה מסודרת ובריאה. למה הכוונה, זוג המקיים יחסי אישות יוצר בעצם מעין תא משפחתי בו יש תלות (אומנם בד"כ גופנית בלבד. בדרך כלל= לא תמיד) בין שני בני הזוג. כאשר אין הם נשואים, לאותו תא אין שום מסגרות ומגבלות. אף אחד מהצדדים אינו מתחייב לדבר וכשם שכעת הם חיים חיי אישות ביחד מחר כל אחד יוכל לקום וללכת לחפש בן זוג אחר. לעומת זאת, בנשואים בין בני הזוג יש התחייבות מעבר לתלות המינית בין בני הזוג, הם מחויבים אחד לשני באין ספור דברים נוספים, כאשר יחסי האישות ביניהם הם דרך ביטוי של הקשר ביניהם ולא הגורם. מיותר לציין שרוב הציבור שבחר לקיים יחסי אישות מחוץ למסגרת הנשואים אינו מקיימם רק בגלל דחף פיזיולוגי ובוודאי שיש בין בני הזוג ברוב המקרים גם אהבה וחברות, אבל לרגשות אלו אין ביטוי בתחום ההתחיבות האישית ביניהם וכל אחד מהם יכול לקום וללכת כרצונו. במצב שכזה יחסי האישות, הקשר, בין שני בני הזוג הינו בעצם דבר חולף כי שני בני הזוג אינם רואים בקשר ביניהם דבר קבוע אלא מעין הסדר לא כובל בניהם. דבר זה אינו תקין חברתית, אנו שואפים לחברה בעלת תאי משפחה קבועים שבה כל אחד מבני הזוג תלוי אחד בשני בקשר ממוסד ומחייב מעבר ליחסי האישות.
מיותר לציין שיש בתחום הסדר החברתי עוד מספר תחומים אבל תחומים אלו הנם בגדר סימפטומים ואין הם מחייבים דווקא חברה מתירנית. לדוגמא: מחלות מין, משפחות חד הוריות, בדיקת רקמות ע"מ לברר את זהות האב, תביעות מצד אמהות להכרת אבהות מצד האב, וכד'.

[מהות חיי האישות בחברה שלנו:] כמו שרמזתי בסעיף הקודם, לחיי האישות בחברה שלנו יש מהות שונה, הבא לידי ביטוי גם בעצם ההתיחסות המילולית ליחסי מין- חיי אישות, ליחסי מין אין אצלנו משמעות בפני עצמם אלא רק בתור חלק ממכלול גדול של הנישואים. יש הבדל גדול בין יחסי מין לחיי אישות, יחסי מין הם דחף פיזי של המין האנושי להתרבות אין להם מסגרת או סדר ואין חוק, המטרה היחידה של כל זכר היא ליצור המשך (וכל המרבה הרי זה משובח) של הגנים שלו, האמצעי מציאת נקבה בעלת גנים בריאים (מה שמקובל ליחס בימינו ליופי החיצוני) וקיום יחסי מין. חיי אישות, לעומת זאת, הם קיום יחסים בתוך מסגרת של הנשואים בה הפן הפיזי בא לחזק ולתת ביטוי לקשר רוחני, היחסים הם תוצר של אהבה ומחויבות בין שני בני הזוג. ברור שיש גם את הפן של ההנאה מהמעשה, ואת אותו דחף ה-אולי (ואני מסתייג) בהמי של הרצון להתרבות, אבל הדחף הוא דחף מוגבל, מסורס, מצד אחד בעצם המחויבות של שני הצדדים אחד לשני ומצד שני גם בניהם הם מוגבלים ע"י דיני אישות, נידה וכד'.
יוצא מזה, לדעתי, שאצלנו המושג יחסי מין הינו טהור יותר ושלם יותר מאשר בחברה החופשית (חילונית בפי העם). אבל מכיוון שיש להם עולם מושגים שונה ונקודת מוצא שונה בראית העולם אין בתשובה זו כדי להכריע את הכף ומעתה והלאה אותה ידידה שלך תפסיק "להנות" עם החבר שלה ותמתין לאביר על הסוס הלבן שישא אותה לאשה. מה שהתשובה הזו כן יכולה לעשות הוא להסביר לצד השני (וברמה מסוימת גם לנו) את מהות הקשר שאנו יוצרים והצורה בה בחרנו לנהוג.
נתנאל.