למה קורה לי כל כך הרבה רע?

נערה יקרה,
פתחת בפנינו ספור רגיש. תיבלת את הכתוב בהרבה הומור ובציוני עובדות "קרות"-משהו, אבל בין המילים ניכר גם כאב שעומד מאחורי הדברים ותובע את שלו. יותר מהכל בלטו ממכתבך הכוח, העוצמה והבגרות שלך, אשר מאפשרים לך לבחור שלא להתמסכן מתוך תנאי החיים בהם גדלת, ולהפך – להתמודד מולם בגדלות ובשמחה. הערכתי לך גדולה כל-כך, למדת אותנו שיעור חשוב.

אף כי שאלתך מכוונת בסופה להיבט האמוני שהתעורר סביב שאלת ה"למה זה מגיע לי", שאלה המוצבת כל-כך במקום, איני יכולה להתעלם מכל הרקע עליו נכתבו הדברים – זוהי את, ואלו הם חייך…
מעניינת וחשובה מאד השאלה ששאלת, ורבים שאלו אותה, גם בצורת הביטוי המוכרת לך בודאי של "צדיק ורע לו?!". חשוב שנבין שבמהלך חיינו אנחנו רגילים לחיות במערכת של פעולה וגמול: שכר-עונש, מוצר-מחיר, מבחן-ציון. לכל מעשה מחיר ותוצאה. גם בביתך (ואעיז ואומר שאולי בעיקר בביתך) התרגלת לדעת שלכל מעשה שלך (ולאו דווקא "אסוני" או קטסטרופלי במיוחד, כמו החטא ה"נורא" של השארת הנעלים בסלון…) יש מחיר כואב ומשפיל. כבר בתור ילדים אנחנו קולטים את "מערכת החוקים" הזאת ומצפים לחיזוקים חיוביים או שליליים בהתאם למעשים שלנו.
כך גם חונכנו לגבי עולם השכר והעונש האלוקי. אנחנו מצווים בתרי"ג מצוות ומודעים לכך שלמעשנו השלכות בעוה"ז ובעוה"ב, חלקן אף מופיעות במפורש בתורה ("למען ייטב לך והארכת ימים", "עין תחת עין": מעשה וגמול תחתיו). יחד עם זאת את בודאי יודעת שאין לפרש את הגמול בצד המעשה כפשוטו (וכבר דרשו חז"ל אודות הבן שטיפס במצוות אביו על עץ על מנת לערוך "שילוח הקן", ובמקום לזכות בכפל אריכות ימים על קיום שתי המצוות החשובות, הוא נפל מהסולם במקום ומת… ברור כי אין להבין את הבטחת השכר "והארכת ימים" כ "עד 120" בעוה"ז…). מערכת החשבונות האלוקית נשגבת מאתנו ומורכבת הרבה יותר מהשגתנו ומיכולתנו להבין אותה ולראות בה חוקיות ברורה. מה שכן ברור לנו באמונתנו הוא שאלקים מכוון ומשגיח בטובו על העולם, והוא בוודאי מכוון את הדברים באופן ברור ומוחלט ובחוקיות שהיא אחת, בטוב אלוקי המכוון להיבט הכלל עולמי ולא רק להיבט הזעיר הניכר בפרספקטיבה הצרה שלנו.
חיינו בממד הרחב יותר שלהם, בראיה אמונית, כך מסתבר, אינם פועלים רק במערכת של חשבונות בבחינת "החטא ועונשו". אין ספק שאנחנו מחויבים בקיום מצוות ובעונש על חטאים. אבל העונש הוא לא תמיד מה שנראה בעיננו כעונש, וגם השכר הוא לא תמיד מה שמתפרש בעיננו, המכירות רק את העוה"ז ואת הצלחותיו, כשכר.
השכר והעונש עשויים לשמש כלי מדרבן להכרה בחובה שלנו לקיים את המצוות. אבל זוהי, כפי שמגדיר זאת הרמח"ל ב"מסילת ישרים", הכרה ברמה נמוכה [תוכלי למצוא זאת בפרק ד' – "ההערה לכלל ההמון…"]. הרמה הגבוהה של קיום המצוות, ל"שלמי הדעת", היא השאיפה להגיע לשלמות בעבודת ד', ומתוך כך לרצות לעשות כל מעשה שיכשיר כברת דרך נוספת בדרך לשלמות הנכספת.
איננו מסוגלים להיכנס למערכת החשבונות האלקית ולהבין מדוע דברים מתרחשים בחיינו. הניסיון להבין דברים לפי "עקרון השכר והעונש", יכול אולי לסייע לנו בהגדרת חוקיות במה שמתרחש בחיינו, אך במקביל, עשוי גם לצמצם את היכולת שלנו להתבונן בעולם ברמה גבוהה ורחבה יותר. הדברים קשים לי להגדרה משום שהם גדולים ונשגבים מהשגת ההבנה והלשון שלי.
אנסה לדמות את הדברים לשתי מערכות הפועלות במקביל בעולם:
א. מערכת של שכר ועונש המסייעת לאדם לכוון מעשיו בהתאם לחובתו בעולמו, לתפקידו וליכולותיו, כפי שנברא ע"י יוצרו – המכונן, כמובן, גם את חוקי חייו של האדם. לאדם ישנה מעין "שליטה" על מערכת זו, בכוח הבחירה שניתן לו, המייחד אותו ומעלה אותו אל מעל לשאר הנבראים.
ב. מערכת אירועים המשתפת בתוכה את ההוויה כולה (אירועים הנתפסים על ידינו כטובים/רעים), המשפיעה באופן מכוון ומדויק גם על כל פרט ופרט, במגמה לכוון אותו דרך האירועים לבנייה, התקדמות והשתכללות של כוחותיו, למילוי תפקידו המיוחד והמיועד לו משעת יצירתו עלי אדמות.

אירועי חיינו לא מגיעים אלינו במקרה. בורא העולם מכוון את הדברים באופן מדויק ובאופן הנצרך לנו ולעולם כולו, על פי ה"ראייה" האלוקית לפניה פרושים ברוחב אינסופי כל העולמות בכל הממדים, בכל הזמנים. אנחנו לא מסוגלים לראות את חיינו בכזאת פרספקטיבה רחבה. אני יכולה לבחון את מה שקורה לי בהבנה מצומצמת הקושרת אותי עם סביבתי כאן ועכשיו בלבד.
אם כך, התפקיד שלנו בממד הזה של התארעות הדברים בחיינו הוא לבחון ולברר מהי משמעות האירועים לגבינו ולגבי תפקידנו כאן? במה הם אמורים להשפיע עלינו, לחזק אותנו, להקנות לנו כלים ויכולות נוספים ולברר יותר ויותר את תפקידנו כאן בעולם?!
וזה גם מה שאת מחויבת לעשות. עלייך לבחון ולברר מהי משמעות האירועים לגבייך ולגבי מחויבותך בעוה"ז. המשיכי להתקדם בעבודת ד' בכל התחומים, מתוך שאיפה לשלמות. נסי לחקור ולהבין במה תורמות לך חוויות חייך בפיתוח אישיותך ויכולותייך.
אני מכירה אנשים מקסימים, טובים וישרים, שעברו חוויות קשות ביותר. הם פתחו רגישות תוך-אישית ובין-אישית מדהימה, דווקא בשל הקושי שהם חוו. בזכות הרגישות המיוחדת הזאת הם הצליחו לעזור לאנשים במקום שאף אחד אחר לא יכול היה לעזור.
ישנם אנשים שגדלו כילדים בתוך בתים בהם היו מערכות יחסים הורה-הורה והורה-ילד נוקשות, כואבות ומשפילות. אנשים אלה גדלו מתוך רצון לבנות בית המושתת על אהבה ואחווה, על שיתוף ואמון. הם עבדו על עצמם ופתחו את מידות ההקשבה, הסבלנות, הקבלה, הנתינה, הסליחה, הרוגע והנינוחות. הם ידעו שכדי לבנות בית נאמן, חובה עליהם לעמול. דווקא מתוך העמל והידיעה שקשר משפחתי אינו דבר המובן מאליו, הם זכו לבנות בתים של "שכינה ביניהם".
אנשים אחרים העיזו והצליחו לעבור משוכות ולפצח אתגרים קשים ביותר – שאחרים לא הצליחו לפתור – בכוחות התמודדות שחשפו בעצמם בזכות ההתמודדות עם קשיים שחוו בעברם, ובכך תרמו לעולם במקום שאחרים לא היו מוכנים להעיז ולנסות.

– הקשיים שחוו, אם כך, הם עונש או שכר?! על כך תצטרכי את להשיב…

המשימה שלך מעתה – לחשוף את כוחותייך הייחודים ולתרום דרכם לעולם באופן הטוב ביותר. אולי הם דומים לדוגמאות שהצגתי כאן, אולי הם אחרים. מה שחשוב לזכור הוא שהעולם מנוהל במערכות ענקיות ובחשבונות מורכבים. אי אפשר לנו שנסביר כל דבר בצורת "שכר ועונש", אף כי הורגלנו לכך. יש שכר ועונש בעולם, כי זכינו לבחור בין הטוב והרע. אבל במקביל, ובלי שום סתירה, קיימת מערכת אירועים עולמית בהכוונה אלוקית שהיא רחבה ויוצאת מתחום השגתנו, המשפיעה על כל פרט בה. חובתנו – לברר מהי משמעות האירועים עבורנו, לחשוף עוד ועוד עוצמות וכוחות, להבנות ולבנות.

העצבות נכנסת במקום בו מקונן הספק, במקום בו החברה מצפה ממך לשדר מצוקה (כפי שתיארת את הדברים), וגם במקום שבו יש כאב על הקושי שחווית בעבר ובמציאות חייך בהווה. את מצליחה שלא לתת לאחרים להיכנס לתוך הכאב בלי הזמנה, ושומרת על המקום שלך. זוהי זכותך וחובתך לעצמך. המשיכי ללמוד, להתעלות, להיות שותפה בנעשה סביבך, לתפוס בביטחון מקום חברתי וליהנות מחייך מבלי לתת דין וחשבון לאלה המצפים ממך לבטא מצוקה.
יחד עם זאת, חשוב שתמצאי את הדרכים המתאימות לך להתמודד עם רגשותייך, מחשבותייך, חוויותייך (להתפלל, לכתוב לעצמך, לדבר עם חברות טובות, להתייעץ עם דמויות בוגרות המשמעותיות לך). תהי את בטוחה שאת מתמודדת ולא בורחת. זה מה שחשוב.
השקיעי במילוי מצברים מכל הסוגים. בררי שאיפות, חשפי כוחות ויכולות.
שמרי על שמחת החיים הטבעית שלך, זהו נכס אדיר!

אני מאחלת לך רק טוב,
אשמח מאד לשמוע ממך,
שלך – עינת, חברים מקשיבים.